"אני לא אוהבת התחלות חדשות", היא אמרה תוך כדי שהיא לוקחת שאיפה מהג'וינט שלה, יושבת על אדן החלון בביתה. לצידה שני עציצים קטנים ונבולים. רק שני פרפרי פלסטיק שתקועים באדמתם היבשה מזכירים שפעם היו שם פרחים צבעוניים.

"מה זאת אומרת את לא אוהבת התחלות חדשות? איך אפשר שלא?" פצחתי בפניה במונולוג קלישאתי משהו "תחושת הפרפרים בבטן כשיש מישהו חדש בחיים, ההתרגשות כשאת רואה את השם שלו על צג הטלפון מתקשר אליך, החיוך שמתלבש לך בכוח על השפתיים כשאת מקבלת הודעת 'בוקר טוב' ממנו או הפעימה שאת מחסירה כשאת מתראה איתו! איך אפשר שלא לאהוב את כל אלו?".

"לא יודעת... אני מרגישה שהתחלות חדשות מוציאות אותי מאיזון..."

"אבל, אבל זה לגמרי בסדר! ואפילו מעולה! שמדי פעם יש לנו משהו או מישהו שמוציא אותנו מאיזון!"

"אולי להרבה אחרים, אבל אני צריכה את פינת היציבות שלי בחיים..."

"על איזו פינה את מדברת? הלוואי וזו רק הייתה פינה, את מקיפה את עצמך באטמוספירה של יציבות ואף אחד לא מצליח ליצור חור באוזון של 'אטמוספירת היציבות' הזו שלך..."

היא מחייכת אליי במין חצי חיוך מלווה בגלגול עיניים. כן אני קלישאתית אני יודעת, אני מחכה לרגע שאוכל להפיל ספר כדי שאהבת חיי העתידית יוכל להרים לי אותו ואז מבטנו יפגשו (או שפשוט אני אזרוק עליו ספר כדי שירים את עיניו מהטלפון ויעזור לי). בעולם כל כך ציני, להיות קלישאה מהלכת זו אחת מהנאות החיים.

"את יודעת שנתת דוגמא ממש גרועה, כן? חור באוזון זה משהו רע שקורה, אין בו שום תועלת ובטח שום דבר טוב לא יצא ממנו..."

"טוב, אל תתפסי אותי במילה. אוקי, אז תחשבי על רעידת אדמה למשל, זה יכול להיות מפחיד ומסוכן, אבל הרבה דברים טובים יכולים להיבנות על הריסות הדברים הישנים שקרסו..."

"אני מעריצה אותך על אומץ הלב שלך, בחיי! אבל זה לא מפחיד אותך להיפתח אל מישהו חדש? לחשוף את השלדים שלך? הפצעים של הנפש שלך?" היא שואלת אותי ולשם שינוי נראה שהיא באמת מחפשת איזו תשובה. תשובת קסמים אולי, אבל עדיין תשובה.

"ברור שזה מפחיד, אבל תחשבי שכשאת מעניקה חלקיק מהנפש שלך למישהו אחר, ככה את מתחילה איתו את כל העניין הזה שנקרא 'אמון'".

Woman wearing nude colored high heel shoes; fashion shoot in old city

"ואם לא יאהב את מה שיגלה?" שאלה בפשטות עוצרת נשימה.

"אני אשאל אותך אחרת... את אוהבת את מי שאת היום?"

"היום, כן."

"אז זה לא באמת משנה אם הוא יאהב או לא, כל עוד את אוהבת את עצמך באמת מהלב, בסוף האנרגיה שלך תמשוך אליך גם את האחד שיאהב אותך גם,

מהלב.

שלו.

באופן מוחלט."

היא לקחה את השאיפה האחרונה מהג'וינט. נשפה את העשן החוצה.

היא פתחה את החלון לרווחה, ואולי גם את ליבה.

// אביגיל זיו

Your email was successfully saved