"משהו דעך אצלי". הוא אומר בעיניים דומעות ומיישר מבט אלי. אני יושבת מולו ולא מצליחה להבין אם זו המציאות או שתיכף אתעורר מתוך איזה חלום בלהות.
"מה אתה מתכוון שמשהו דעך אצלך?", אני שואלת.
"לא יודע, משהו פשוט לא נדבק שם כמו שצריך".
"מה לגבי כל השיחות שהיו לנו על העתיד? על חתונה? משפחה?"
"כשדיברנו על זה באמת ראיתי את זה קורה, אבל לאורך הזמן משהו השתנה".
תחושת בחילה עולה בגרוני.
"אני צריכה להקיא".

תמונת תוכן לפוסט2

אני קמה מהספה בסלון ביתנו, עושה דרכי לשירותים ומסתגרת שם. מתיישבת על הרצפה ודוחפת את הראש לאסלה בניסיון להקיא אך לא מצליחה. אני פשוט מתבוננת בהשתקפות שלי במי האסלה, היה בזה רגע של שקט. אני מתיישבת על האסלה, שמה את הראש בין ידיי וחושבת לעצמי שאני תיכף אצא מהשירותים וכל מה שקרה הרגע מחוץ לדלת הזו, ימחק ויעלם כאילו מעולם לא קרה.  לא ייתכן שזה קורה. רק אתמול נפגשתי עם רייצ'ל ושאלתי אותה האם היא חושבת שהוא יציע לי נישואים ביום השנה שלנו או ביום ההולדת שלי. אני לוקחת נשימה עמוקה ויוצאת.

"את רוצה להגיד עוד משהו? לדבר על משהו?"

"מה כבר יש לי להגיד? מה אני יכולה לכעוס על אדם ש'משהו דעך' אצלו? (נמנעת מלהשתמש במילה -פרידה-). גם אני עזבתי בני זוג כי משהו דעך אצלי. אבל עכשיו אני מבינה שנשארתי לבד בתוך מערכת היחסים שלנו. שהסתובבת חודש שלם עם הרגשה שאתה רוצה שניפרד מבלי לשתף באף תחושה. השארת אותי לבד."

תמונת תוכן לפוסט

הוא מזיל דמעה, ואני רואה בעיניו שהוא ציפה שאבכה. אבל לא הייתי מסוגלת. הרגשתי שלא מגיע לו לראות אותי בוכה. הוא הצליח להזיל את הדמעה הזו כי הוא כבר התחיל לעכל את הפרידה. אני עדיין לא.

באותו הלילה ישנתי בחדר השינה שלנו והוא ישן בחדר האורחים. הוא נכנס להגיד לילה טוב לפני שהלך לישון ורצה לוודא שאני בסדר. למרות שאני חושבת שרצה בעיקר להשקיט את מצפונו. שלחתי הודעה לנטע, אחותי הקטנה.

"נפרדנו".

"את יכולה לדבר?" ענתה במהירות הבזק.

בקול חושש שאלה מה קרה, לא הצלחתי להתאפק והתחלתי לצחוק. צחקתי על הפער בין האשליות שהייתי בהן לבין המציאות עצמה ובעיקר כי גם עברה לי בראש המחשבה שעכשיו אני קלישאה מהלכת. רווקה עם חתולים!

תמונת תוכן חתולים לפוסט

לאחר יומיים של חשיבה הגעתי להחלטה. אחרי שנים של הימנעות ויחסי שנאה הדדיים, אחרי שנים של מגורים ללא שותפים -כי אני אוהבת את השקט שלי, כי אני אוהבת להסתובב בתחתונים בדירה, כי לא בא לי לענות על שאלות מיותרות, כי לא בא לי שיחטטו לי בעניינים האישיים שלי- לראשונה בחיי החלטתי שאני עוברת לתל אביב.

לגור עם שותפים.

אני נותנת צ'אנס לעיר הלבנה הזו שעושה רושם שכולם מנהלים איתה יחסי אהבה-שנאה.

אני נותנת לעצמי, להיות קצת קלישאה תל אביבית.

// אביגיל זיו

Your email was successfully saved