בשבוע שעבר תפסה את עיני כתבה חמודה בעיתון "ממון" שהשוותה בין מחירי מאכלים שניתן להזמין הביתה, לבין עלות הכנתם בבית. על אף העצבים הראשוניים על כך שחברה בעלת איטרנס כמו אסם לקחה חלק במחקר הקטן, אימצתי את המחקר שתוצאותיו היו די מצמררות - כל המאכלים למעט אחד עלו בחוץ יותר מפי 2.5 מאשר העלות של ההכנה בבית.

הציקו לי הנתונים במיוחד לגבי אחד המאכלים שנבדקו, היות וכבר שנים רבות שאני אופה פיצה בעצמי פעמיים בשבוע, וההעדפה של להזמין אותה מבחוץ הפכה למופרכת בעיניי. מלבד הטעם שלא נופל והעלות המינימלית, זה עסק ממש פשוט ומהיר להכין אותה - מאפס, אפילו בלי לקנות רוטב מוכן. כשמשננים את תהליך ההכנה ומקפידים על סדר פעולות כמו לחמם את התנור מראש, זה יכול להיות עסק של לא יותר מחצי חצי שעה. בנוסף נראה לי שבשנים האחרונות, כל הכתבות שנעשות מן הסוג הזה מתכתבות עם המחאה החברתית - אנשים שיצאו לרחובות והתלוננו על יוקר המחיה לא שמים לב לבזבוז משווע שמצוי מתחת לאף שלהם.

IMG_0060

גם אם האסימון לא נופל, אני משתדל להסתכל על הצד הטוב שבדבר - הרי אם אנשים לא היו עצלנים והיו אוכלים בבית, אז הרבה מהמסעדות הפועלות היו נסגרות, האבטלה הייתה גדלה (ואת רוב המשרות במסעדות הג'אנק פוד מאיישים...סטודנטים), כלכלת המדינה הייתה נעצרת ואנשים היו ממורמרים. כל זה על מנת שאחת החברות החזקות במשק כמו אסם, שמבחינתי אינה מחזירה מספיק לקהילה, תתעשר עוד יותר על ידי הגדלה במכירות של המוצרים להכנת מזון ביתי.

2013-11-17 00.53.53

בכל אופן, הכתבה אינה תורה מסיני ואת העניין צריך לבדוק יותר לעומק, אין רק אמת אחת בשום דבר, ובטח שלא בסוגיה זו. אבל מפה לשם, חשבתי על שלושה מאכלים שמהווים מקרה הפוך לכתבה, כלומר כאלה שניתן להכין אותם בבית אך עדיף לאכול אותם בחוץ, מה שיקרא "מחיר המקצוענות".

קרפ צרפתי: הממתק-מעדן-חטיף הזה תפס את עיניי לפני חודש באריזה מוכנה בסופרמרקט, ועל אף התלהבות ראשונית החלטתי שאין טעם לנסות, היות ואין תחליף לחוויית ההמתנה של ההכנה במקום הבלילה המקסימה שנשפכת על המשטח החם, העיצוב וההפיכה, פיזור ריבת החלב, הקיפול לשכבות של משולש והאכילה בעודו לוהט. גרסה ביתית אפילו לא תתקרב, לקרפ אין סיכוי כשהוא מגיע בצורה כזאת כמו מלאווח, הוא ההיפך הגמור מזה.

פלאפל: אז מה אם הוא פשוט להכנה ולא יהיה הבדל בטעם? נכון שזה רק סלט, צ'יפס ואבקה שצריך להוסיף לה מים ולטגן, אבל המחיר שלו בחוץ סביר, וזאת הסיבה שטרחת ההכנה בבית לא משתלמת, בטח אם אוכל רק אדם אחד. לא צריך לוותר על חוויית הבאסטה, מה גם שיש את אלה שזורקים את הכדורים לגובה וכך מכניסים אותם לפיתה - מגניב!

גלידה: לא, אין כאן טעות. השוק מפוצץ בגלידות ביתיות בקופסאות גדולות, אבל אז מה? לכל אורך השנים קנייה של הגלידות ה-"כבדות" (מבוססות שמנת, לא טעם שוקו וניל או בננה-תות) ואכילה מגביעים או כוסות מעוצבות לא הצליחו להחליף אצלי את טעם הגלידריה, כשתרמה לכך העובדה שקצפת ביתית הייתה עניין מסובך של מכשירי ערבול וסרבול, עד שבאיחור גדול חברת ריץ' הושיעה את היום עם מיכלי קצפת מוכנה. אמנם מעולם לא ניסיתי לשכפל במדויק את הגלידה האלוהית הזאת מהסצנה של צער גידול בנות (בסרטון החל מ- 4:57), אבל הגלידה נשארת בתחום התעשייתי, וכן, אפילו אם זו של מקדונלדס.

2013-11-17 13.02.33

// סלי סבג

Your email was successfully saved