השאלה "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" עדיין בוערת על מצחי כאות קין, למרות שאני חושב שבסטנדרטים ריאליים אני כבר די גדול. כבר גדלתי מספיק כדי ללמוד באוניברסיטת תל אביב, לשכור דירה, לעבוד בעבודה קבועה ולתחזק פרופילים מהודקים, רציניים ובוגרים ברשתות החברתיות.

ואם ברשתות חברתיות עסקינן, הרי הן כבר מזמן חצו את הגבול מהפן האישי, משיתוף בין המעגל החברתי המוכר שלנו, למרחב הציבורי – שבו כל אחד יכול להציץ ולגלות עלי דברים חדשים. ואני, כמשתמש קבוע שלהן, זוכה לקבל יחס מיוחד – אני קהל יעד.

העולם שלנו עובר דיגיטליזציה וכמו כל תחום אחר, גם עולם התקשורת, השיווק והפרסום צריך לעמוד בקצב ולשנות את הגישה שלו. פתאום, ביום בהיר אחד, מישהו הבין את הפוטנציאל שגלום ברשת ופיתח תחום עיסוק חדש: אחראי סושיאל, שיווק אינטרנטי, מנהל רשתות חברתיות. אבל מה בעצם זה אומר?

בזמן האחרון צצה פלטפורמה חדשה לשיתוף ברשת כל יומיים. הרגשתם זקנים כשיצא הסנאפצ'אט ולא הבנתם את הקונספט? חכו-חכו לדבר הגדול הבא. אני סירבתי להכיר בזה שאני מזדקן, וכקונטרה לכך הורדתי והתקנתי את האפליקציה המדוברת. הצעירים אמרו את דברם, ואני הקשבתי – ופתאום הבנתי כמה דברים מאוד מעניינים.

יש אפליקציה ייעודית לשיתוף תמונות לזמן קצר, שעולות, עושות באזז, ונעלמות. אם לא תסתכל בזמן – תפספס. צורה חדשה לחלוטין של תקשורת. זה מכרה זהב פרסומי! אף אחד לא רוצה לפספס, כולם ייכנסו לצפות מהר-מהר והחשיפה למוצר שאתה מפרסם תהיה מהירה יותר מהרגע בו אתם מתעוררים עד הרגע בו נגעתם בסמארטפון. איך אף אחד אחר לא עלה על זה?!

אז זהו, שעלו על זה, ואם הייתי משכיל לגשת למחקר קצר עוד קודם, הייתי מגלה שלא רק יודעים את זה, אלא שמעמיקים ולומדים את זה במהלך הלימודים בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. השיווק בסושיאל נעשה חלק מתכניות לימודים, חלק מההתנסויות המעשיות, חלק מהחיים האקדמיים לכל דבר ועניין – ובצדק.

נו מה אני אגיד, נשאיר למקצוענים להיות עדים לשינויים בעולם וניתן להם להנחיל את הידע שלהם הלאה. כבר במהלך הלימודים הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב מתמודדים עם שיטות מעשיות לפרסום ברשתות החברתיות, והסנאפצ'אט הוא רק דוגמא קטנה מתוך זה. 

הלכתי לשאול ולרחרח בחוג לתקשורת מה העקרונות שעומדים מאחורי השיווק הדיגיטלי לדור ה-Y, מה אנחנו מחפשים לראות כדי לשכנע את עצמנו? הרי זה ברור שכשמעלים תמונות חושפניות של דוגמן מחויך ומסותת באבן כמו אל יווני, שאוחז בידיו משקה חדש של סניף הארומה הקרוב לביתכם תרצו לקפוץ ולקנות אותו. את הבחור, כמובן, אבל אתם תסתפקו גם במשקה. מצד שני, מה חדש בזה לעומת שלטי חוצות עצומים שהם נחלת עולם הפרסום כבר שנים? 

הסתבר שהחידוש הוא בשיתוף קהל היעד כפרטנר שווה-ערך. אתגרים שדורשים מהאנשים הרגילים – לא דוגמנים על-אנושיים ביופיים, לשתף תמונות של עצמם או מכריחים אותם להגיב ולפעול – מעלים את החשיפה של התוכן השיווקי לקהל רחב כל-כך שלא היו מצליחים להגיע אליו אחרת.

קחו את "אתגר דלי הקרח" לדוגמא, תוך כמה ימים הרשת הייתה מפוצצת בסרטונים של אנשים נוטפים מים קפואים באמצע החורף. החל מסלבריטאים ועד חברי הקרובים – אנשים נרתמו ונענו לאתגר, מעלים את המודעות לחקר מחלת הALS, תורמים מכספם ומתבדחים על הדרך. 

נתח גדול מהתקשורת שלנו עבר לסושיאל, וכמו שאני לא מפסיק לשמוע מהאחיין בן ה-10 שלי – "תתקדם". אולי עכשיו זה הזמן להחליט מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול, ולקפוץ על ההזדמנות. אם מציעים לי תכנית מעשית עם כל הכלים שאני יכול לחלום עליהם וכל ההדרכה שאני רק צריך באותה האוניברסיטה שאני כבר מבלה בה כל-כך הרבה זמן, למה שלא אלך על זה? מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול? לא יודע, אבל בינתיים חפשו אותי מדגמן בשביל "עדינה – בגדים יד שניה" בסנאפ. תמהרו, לפני שיימחק. 

רוצים להיות צעד אחד לפני כולם? לחצו כאן>>>
// איתן דביר

Your email was successfully saved