מפלט. אני אוהב את המילה מפלט. היא מתארת בדיוק רב את הצורך שלי להיות פליט מדי פעם, פליט מהמציאות שנוחתת עלינו, בעיקר בהפתעה, כדי להזכיר לנו דברים שלא רצינו לזכור, כמו תור לרופא השיניים. או שרק אני מפחד מרופא שיניים? נעזוב את זה.

המילה מפלט מתארת גם את היכולת לפלוט הכל החוצה. מקום שיאפשר לנו להקיא את המועקה, את הלחץ, לפזר את האנרגיה ולתת לה להתרוצץ קצת, כמו כלב שהיה סגור בדירה רוב שעות היום, או אהבה שסוף סוף מתממשת.

ושלא תבינו לא נכון, הצורך לברוח, להקיא במפלט, לא מעיד בהכרח שרע לי כרגע. סך הכל החיים עלו על איזשהו מסלול מסודר לשנים הקרובות, ואני מתקדם לאט ובזהירות, כמו הייתי בחדר חשוך שעל רצפתו מסודרות אינספור אבני לגו ואני מהלך בו יחף.
וגם ברגעים חשוכים קצת אני תמיד יכול להביט בעיניים שלה, עיניים נוצצות ושמחות שכאלה, עיניים אשר אוגרות. ואני מתכוון אוגרות בעניין, שהכל כל כך שמח ויפה שם בפנים, שכאילו כל דבר טוב שהיא רואה - עוגה, ילד עם בלון, מסיבה, שקיעה יפה, הכל נאגר בעיניים האלה ומתפרץ אליי ועליי ברגע האמת ומאיר אותי בטוב.

אז סך הכל טוב לי, אבל צריך לנשום. ואני כהרגלי כל שנה נפלט לאן שהוא. הייתה כבר ניו זילנד והייתה גם אוסטרליה, ויאטנם, הונג קונג האימתנית וארה"ב החומרנית, וב-2014 גם החתמתי דרכון מדומה ברצועת עזה. אבל לשם שלחו אותי, לא פלטו אותי.
אז הפעם החלטתי שאני חייב ללכת להארדקור הרציני, מפלט קשוח שבאמת ישחרר הכל לפני הלימודים. 
לפלנד.

כן, אותו מקום שבו נילס ואווזי הבר הקסימו את דמיונם של ילדי שנות ה-90, המקום החשוך והקפוא הזה בחורף. ובכן, מסתבר שבקיץ הוא דווקא ירוק ויפה ושקט ומדהים, אבל שלא יהיה ספק. הוא עדיין קר.

אני מרגיש בנוח היכן שאין כביש, היכן שאין בתים או קליטה סלולרית.
10 ימים של טיול בשממה הארקטית האדירה של צפון שוודיה גורמים לי להתרגש עוד לפני שהתחילו. האמת היא שכל טרק ארוך שעשיתי בחיי הוא מתכון מצוין לתסריט גנרי של סרט טיולים רגיל על אדם שהולך ומחפש את עצמו, גנרי כל כך, כמו תמונות יום ההולדת עם בלוני ה- Happy birthday ומספר המציין את הגיל, שלרוב יהיה כנראה גדול יותר מאשר הנפש הילדותית שמסתתרת בפנים.

אבל האמת היא שהטיולים האלה הם המקומות האותנטיים ביותר על פני הפלנטה, מפני שפגישה אשר מתקיימת במקריות מוחלטת (אני מדבר כמובן על פגישות בין מטיילים על השביל) היא האמיתית ביותר, שכן מקריות היא דבר אותנטי, שאין לנו יכולת להשפיע עליו או לתכנן אותו מראש, ולכן כל רגש שמתפרץ באותם רגעים הוא אותנטי. החוויה אמיתית. אין לה מתווכים חיצוניים, רק אתה הטבע ומעט האנשים שמטיילים איתך.

אז לפלנד It is, על אף התרעמויות חוזרות ונשנות של אנשי שלומי שטענו כי אין זה ראוי שלא יוכלו ליצור איתי קשר במשך 10 ימים.
הו, אנשי שלומי היקרים. הרי בדיוק לשם כך אני הולך אל השממה, Into the wild.

// אורי מידן

Your email was successfully saved