פעם אמרו לי שאנשים בחיים באים והולכים, ממשיכים בדרכם, שחברויות מתחילות ונגמרות, שהחיים דינמיים.
אז דינמי זה נשמע די טוב, סקסי אפילו, כאילו אני דיילת וכל יום במקום אחר עם אנשים חדשים וקוקטייל על איזה רוף טופ מהמם. סקסי כבר אמרתי?

אבל בפועל, לימים גיליתי שכשחברויות נגמרות יש תקופת הכחשה, ואחריה הבנה, ואז עצב עמוק, רצון לתקן, הבנה שכנראה שאי אפשר, והפנמה שזה המצב החדש וצריך להמשיך הלאה. נשמע כבר הרבה פחות סקסי, נכון? ושוב, אני מזכירה, אני מדברת על חברויות. לא מדברת על גברים, נשים ומה שביניהם. חברות לשם חברות שמקדשת חברות. זה הכל.

תמיד הסתובבה לי בראש המחשבה (התמימה בדיעבד), שהיא תמיד תהיה לצידי, שהוא תמיד יהיה כתף לבכות עליה, שזו חברות על זמנית שלא משנה מה – היא נוכחת ובועטת.
רק שביום בהיר אחד, בלי תכנון מוקדם, נאלצתי להגיע למסקנה – תחשבי שוב. נוכחת כבר לא. בועטת? ישר בבטן.
יום בהיר אחד, תכתובת וואטסאפ אחת שמושפעת מאין סוף גורמים ובהם: קורט משקעים, כפית מרמור מהעבודה, קילו קמח, כוס קשיים במשפחה ועוד קצת מחשבות ושיט שעובר לנו בראש בלי קשר לאף אחד ולשום דבר שאותו נוסיף לפי הטעם – והרי לכם תכתובת הרסנית, שממנה אין חזור.

תכתובת וואטסאפ אחת קטנטנה מוחקת בלי לחשוב פעמיים, בלי למצמץ, בלי להתחשב בנסיבות מקלות - שנים של חברות. ככה סתם. בגלל חוסר מחשבה. בגלל התעקשות מיותרת. בגלל טמטום.
אז כן, גם אני חושבת שזה דבילי. ושזה ממש לא צריך להיות ככה. ושכשהחברות אמיתית יש מה לעשות. אבל בפועל, בסופו של יום, זו הסיטואציה כרגע, עם כמה שזה הזוי.
בדיעבד גם לוקח קצת זמן להבין שזה המצב. אמרתי לעצמי "זה עניין של כמה ימים, נירגע ונדבר והכל יהיה בסדר", "החברות הנוספות בטח יקומו לטובת העניין, הרי זה חבל לכולם שזה המצב", "אין אשמים, שתינו נבין את זה וזה יחלוף כמו שזה בא".

אבל אז חולף שבוע, חולפים שבועיים ואני מתחילה להבין שזה כנראה אמיתי, זה המצב ואולי אין חזור. אולי, בשטות אחת קטנה, בטיפשות של רגע הרסנו לעצמנו כל כך? זה הגיוני?
אז אני יוצאת כאן בקריאה נרגשת, כאילו היה זה קמפיין בחירות תל אביבי עם מסר בועט שמעכשיו כל חניות אוטותל מבוטלות(!!!!) –
בואי נפסיק עם השטות הזאת, חכמים מאיתנו אמרו ש- Love Conquers All.
אוהבת אותך ומתגעגעת.
ומודה לאלוהי הבלוגים שיש לי את הבמה לכתוב את זה.
ותודי שזו דרך מאוד יצירתית וחביבה לבקש סליחה? רק על זה מגיעות לי כמה נקודות... או שבדיוק להפך?
חברתך משכבר, שזו כבר תקופה שאין לה למי להציק ולקרוא – אפרוח.

// אור קורן

Your email was successfully saved