יש כמה מודלים שאפשר להשתמש בהם כדי להגדיר או למפות מוסריות בחברה. המודל התועלתני לדוגמה, אומר שצריך לעשות את המעשה שיגרום למרב התועלת ממרב האנשים. כך למשל, אם יש רכבת שנוסעת לכיוונם של חמישה אנשים ויש באפשרותך להסית את הרכבת לכיוון אדם אחד, זה המעשה הנכון והמוסרי לעשות.

יש עוד מודל שקיים כמעט בכל דת, אך הניסוח הטוב ביותר שלו הוא של קאנט אשר אמר בצו הקטגורי: "עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי." צו זה אומר שצריך לנהוג בזולת כפי שהייתה רוצה שינהגו בך.

ישנה עמדה יותר ניטשאנית אשר תגיד שמוסר לא קיים. מוסר או חוקים שמחוקקים הם שרירותיים והורסים את הנפש האנושית. לדוגמה, כיום ישנה מחלוקת סביב אכילת בשר. מאוד נפוץ ו"תרבותי" לא לאכול בשר בגלל מגוון סיבות, אבל לאמיתו של דבר זו הסכמה חברתית שרירותית שפשוט תופסת. החברה מכתיבה משהו ואפקט העדר שבתוכנו נותן לזה כוח. ישנם עוד מליון חוקים שרירותיים שאנו כלל לא שמים לב אליהם.

בפוסט זה אני רוצה לזרום עם המוסר, כלומר להכיר בכך שהוא קיים באופן כזה או אחר, אך רוצה להראות עד כמה זה קשה לחיות בעולם מוסרי אמיתי.

ישנו רעיון שאומר שבארצות סקנדינביות למיניהן יש חיים מאוד טובים. החינוך מעולה, המדינה דואגת לאזרחיה, הפשע נמוך כל כך שבתי הסוהר נסגרים בגלל חוסר פעילות. הכל נשמע טוב. כנראה שהם עושים שם משהו נכון. אני לא יודע מה בדיוק - לא חייתי שם, לא חקרתי את התרבות שלהם ולכן אני גם לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים. (אלי ישנן עיירות קטנות שהפשע והעוני שולטים בהן?).

ומה אצלנו בארץ הקודש? אצלנו יש קודם כל שחיתות כללית, אם בין אדם לאדם ואם בממשלה. שחיתות, כפי שמי שלמד כלכלה או כל מקצוע שקשור בטח יודע, היא מעצור ענק לקידמה. מה עוד יש לנו פה? חינוך פח, חוסר שמירה על חוקים בסיסיים, גזענות קלה, או בקיצור - חוסר תרבות כללית.

בשביל להדגים את הרעיון המסכם אספר סיפור קצר על עצמי. הייתי באימון כושר, רק שהנושא של מוסר היה בראשי. היינו צריכים לעשות כמה תרגילי כוח ואז לצאת לריצה של 350 מטר- שישה סיבובים סך הכל. כאשר יוצאים לריצה צריך לעבור במעבר חצייה, אך העניין מעריך את הדרך ב-15 מטר בערך. מן הסתם כולם, אם לא מהפעם הראשונה אז בשנייה, החלו לקצר ולעבור באמצע הכביש - וכך גם אני. אחרי סיבוב או שניים חשבתי לעצמי: "למה אני לא עובר במעבר חצייה?", הרי זה הדבר הנכון לעשות, הדבר המוסרי, החוקי. מה אכפת לי שכולם עושים אחרת, למה אני הולך בעדר אחריהם ולא הם אחרי? אז חזרתי לרוץ דרך מעבר החצייה.

לעבור במעבר חצייה? לעבור רק בצבע ירוק? ללכת תמיד עם תעודת זהות? להגיד תמיד בוקר טוב בחיוך? תמיד ללבוש את הביגוד המתאים לכל אירוע? אף פעם לא ללכת על הדשא אלא בשביל? לא לשתות בירה בבקבוק זכוכית בים?... יש כל כך הרבה חוקים. האם באמת אפשר לשמור על כולם? האם אתה באמת מוכן לשמור על כל החוקים הקטנטנים האלה? אם אתה לא יכול, בזמן שאתה זה שרוצה את הסדר במדינה, אף אחד לא יוכל.

// איוון ליסי

Your email was successfully saved