אתם לא יודעים לנהוג. כן, אני בטוח שאתם חושבים שאתם כן, אבל אתם לא. למה? כי אני רואה את כולכם מהצד. כל אחד מנסה לחתוך, למצוא את הדרך הקלה, ממש כמו ג’ונגל אחד גדול. האחד מקשקש בטלפון, השני מסמס, השלישית קוראת סיכומים, הרביעית סתם צופרת. כל אחד בעולם משלו עם מטענים משלו, מנסה למצוא את הדרך הקצרה בסבך הזה כשהרעיון הכולל הוא - כל אחד לעצמו.

כך יקירים, לא בונים מדינה. כך לא יוצאים לכבישים. חוץ משנאת אחים והמון רעש של צפצופים שאף אחד לא אוהב, כלום לא ייצא מזה.

נהיגה זו תקשורת עם האחר. לדעת לתת ולקבל ולא לפלוט את הדעה שלך באגרסיביות עליו. לנו הישראלים יש נטייה להפיל את הדעה שלנו על מי שנמצא מולנו, ככה בפנים בלי לחשוב פעמיים. "זה אותנטי" - אנחנו מתרצים לעצמנו וממשיכים באגרסיביות. אך בכביש, האופי האמיתי נחשף, שם אין תירוצים. אי אפשר להסביר למה חתכתי או למה לא נתתי לה לעבור, למה עשיתי לה דווקא ולמה צפצפתי בלי סוף. בכביש יוצא הפרא האמיתי שלנו הישראלים ואנחנו לא בוחלים באמצעים.

הרי זה דבר ידוע בקרב התיירים הבאים מכל מדינה עם תרבות מתקדמת - לעלות על הכביש הישראלי זה פחד אלוהים. הנהג הישראלי ידוע כנהג "גרוע" ביותר. אנחנו ממוקמים אי שם בין האסייתיים, ההודים והאפריקאים, איפשהו באותו סרגל פחות או יותר. לא מאמינים לי? תשאלו תיירים, כאלו שבאמת יגידו לכם את האמת ולא כאלו שמפחדים להעליב אתכם.

תראו את האיטלקים למשל, אין אדם שלא חוזר מאיטליה ואומר שהם נוסעים כמו משוגעים שם. האבסורד הוא שהם נוהגים מעולה. עובדה - הם מצליחים להיכנס בשיא המהירות לכיכר של ארבעה נתיבים ולצאת מזה ללא כל תאונה. יותר מזה - נהגי המירוץ הטובים ביותר הם איטלקים. איך הם עושים את זה? הם פשוט מתקשרים אחד עם השני.

כשהם מצפצפים זה לא אומר “תיזהר ממני או עוף לי מהדרך”, אלא “ראיתי אותך, בוא ננסה להשתלב ביחד”. כשנהג מהבהב לרכב שמנסה להיכנס לנתיב, הוא לא מתכוון “שלא תעז להשתלב” כמו אצלנו, אלא “קדימה תשתלב, אני אאט טיפה, אתה תיתן גז וביחד הנהיגה תזרום”.

ככה אמורה להיות נהיגה, כמו נהר זורם אחד גדול שכל אחד יודע לאן לזוז. התקשורת היא תמידית, מסתכלים במראות, מהבהבים, משנים קצב נהיגה. זה מתחיל בהבנה שאני לא לבד על הכביש ויש עוד אנשים שכל אחד מהם רוצה להגיע ליעדו כמה שיותר מוקדם. אולי ההבנה היותר נעלה היא שאנחנו לא במלחמה ואף אחד לא יוצא מנצח או פראייר. בסופו של דבר כולנו נגיע ביחד לעבודה, ללימודים או לכל מקום אחר שנרצה להגיע אליו.

אם אתן לזה שלפניי לעבור זה ייקח לי אולי כמה דקות יותר מלהגיע למחוז חפצי וזה המחיר שאני מוכן לשלם על מנת לצאת "פראייר" בכביש. ומה אני מרוויח מזה אתם שואלים? פחות צפצוף ורעש, פחות כעסים על הכביש, נהיגה מהנה יותר ופחות אגרסיבית. אולי אם כולם יתחילו לנהוג עם תקשורת נכונה, הכביש יזרום ונוכל כולנו להגיע גם לפני הזמן.

// אייל מור

Your email was successfully saved