איזה קרוע

...מתים שתצטרף למועדון החברים שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

[mailchimpsf_form]

...מתים שתצטרפו לקהילה שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

מה הסטטוס שלך?

איזה קרוע

21 אפר' 2017 | אירית בן חמו

מדד ההשפעה

תקריאו לי

בבוקר שלפני אני מתעוררת לפניו ומלטפת אותו ליטופים רכים, מביטה בפניו השלוות ומנסה לדמיין איזה חלום נכנס לתודעה שלו. הוא מחייך חיוך קטן בזוית השמאלית של פיו והלב שלי מחסיר פעימה. אולי הוא פגש במישהי האחרת שלו בחלום והיא מחייכת אליו חיוך מתוק ברמות של תות שדה.

הוא מתהפך לצד השני, כאילו שהיקום רומז שהוא מנסה להסתיר ממני משהו. אני מפסיקה ללטף בגופו ונשענת על הכרית. לוקחת נשימה ומשכנעת את עצמי שהכול בראש שלי, ודי כבר עם כל המחשבות הרעילות האלה. הוא כאן. שוכב לידי, במיטה שלנו, הוא בחר בי. למה אני לא מאמינה לו? מתי הייתה הנקודה שבה משהו בי איבד אמונה בו?

השעון המעורר מעיר אותו בצלצול צורם. למה הוא בחר דווקא בצליל המעצבן הזה? די מספיק, תירגעי כבר. "בוקר טוב", אני אומרת לו בקול מפויס. הוא מחייך. חיוך אחר מהחיוך בחלום. אני תוהה אם גם לי יש סוגי חיוכים לאנשים מסוימים. עד לאותו רגע חשבתי שיש לי שני סוגים: החיוך המרוצה-מבסוט על החיים שלי והחיוך הצבוע-מעניין את התחת שלי.

"איך ישנת?" שאלתי, ובכלל רציתי לשאול: "על מי חלמת". הוא אומר "טוב", ומתכוון ששנתו הייתה טובה ונישק אותי במצח. מעצבן. הוא תפס לי את השירותים. "אני חייבת פיפי…" אני אומרת לו. הוא פותח את הדלת ויוצא להשתין בחוץ בעיניים חצי פקוחות. "גם אני הייתי חייב", הוא אומר אחרי שהשקה את הגינה.

אנחנו נכנסים לרכב שלו. הבושם המתוק שלי מתערבב עם ריח הבושם הרענן שלו. איזה ריח יש לו, אוף אני כל כל אוהבת אותו. אני מסיטה את המבט לעבר החלון כדי שלא יראה במבט שלי כמה שאני מאוהבת בו. הוא מלטף לי את הג'ינס ודוחף אצבעות לקרע שבברך ושואל למה אני כל כך שקטה?

למה אני שקטה? אני שקטה כי הפחד מטפס לי לראש. והפחד הבן זונה הזה עושה עליי מניפולציות וזורע בי מחשבות אובססיביות. הופך אותי לחשדנית וקנאית.

אני מוציאה לו את היד מהקרע של הג'ינס. "די מאמי, אתה תקרע לי את זה יותר." אני אומרת לו.

"כמה שיותר קרוע יותר טוב." הוא פוסק. "תלוי במה קרוע." אני לא מבינה על מה הוא מדבר ואיך השיחה הוסתה לכיוון הזה.

"את יודעת, פעם הייתי בנאדם קרוע."

"קרוע משוגע?" אני שואלת ובאימא שלי שאני לא מבינה מה הוא אומר בעצם. הוא מהנהן לחיוב ואומר שאם יש משהו שהוא מצטער עליו בחיים זה שהוא לא היה יותר קרוע. ואני יכולה להרגיש את המרירות שעולה לו בגרון.

"אף פעם לא מאוחר", אני אומרת לו ומחייכת חיוך זדוני. הוא נושם נשימה עם מועקה. ואומר שזה לא מדויק. יש דברים שמתאימים לתקופה אחרת בחיים. שהכול עניין של עיתוי. ואני אומרת לו, "פעם קרוע תמיד קרוע."

 

שנינו זורקים סיסמאות בלי תוכן. למה הפכנו לזוגות האלה? למה אנחנו נשענים על נוסטלגיה ומדקלמים מנטרות פילוסופיות שמחליפות שיחה כנה ואמיתית. ופתאום הרגשתי את הסדקים בוקעים מהקשר שלנו. הוא נעצר באטיות ליד המדרכה. אני משחררת את החגורה ונותנת לו נשיקה ארוכה עם לשון כמו שהוא אוהב. "אני אוהבת אותך. ואתה הקרוע שלי ויותר קרוע ממה שאתה זאת כבר תהיה הגזמה.", ניסיתי להציל משהו. להיאחז עוד קצת.

אני טורקת את הדלת ולרגע מפחדת שזהו, הוא לא יחזור. שהוא חייב להשתגע עוד פעם אחת ודי. שהוא פוחד לא להספיק לפני שהוא יהפוך לא רלוונטי. אני חוזרת במהירות לרכב ואומרת לו, מאמי, ארוחת ערב עליי. הוא אומר לי סבבה. ונוסע משם.

זהו, זה נגמר. הוא אמר סבבה. סבבה אומר רק מי שלא באמת מתכוון לזה. כמו להגיד חמוד למישהו. הרכב שלו נראה כמו נקודה קטנה באופק. בבוקר שאחרי, אני שולחת יד ללטף את גופו,

הוא לא שם.

//אירית בן חמו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

midbar_3
אירית בן חמו

אירית בן חמו

איזה קרוע

בקרוב אצלך

למה אני שקטה? אני שקטה כי הפחד מטפס לי לראש. והפחד הבן זונה הזה עושה עליי מניפולציות וזורע בי מחשבות אובססיביות. הופך אותי לחשדנית וקנאית

  • הזמן

    07:05

  • המקום

    בזוג

  • הטמפרטורה

    בין בוער לקפוא

  • המוד

    זה מסובך