המשיכה שלהם נבנתה אט אט מלבנים של מחוות הדדיות. בכל פעם שביקש לספר לה דבר אישי על עצמו היא הייתה שם כדי להקשיב. בכל פעם שהיא רצתה שהם יצאו ביחד, הוא נעתר. בינם לבין עצמם הם ידעו שאין על היציאות המשותפות שלהם. שהם ההרמה של כל ההרמות. שאם מישהו רוצה ללמוד שיעור בפאן בריח של חופש וטעם של מסטיק בזוקה, הוא מוזמן להיות צל ביציאות שלהם.
 
עד ליום שהמתח המיני ביניהם שתה מיץ אומץ ויצא מהארון ולקח החלטה שנשבר לו הזין שלא מתייחסים אליו כבר שנים, הם היו חברים טובים. 
בלילה שהוא פרץ החוצה הם חשו שהם מאבדים אחיזה במציאות. הוא ניסה ביתר שאת להדוף אותה ממנו. שתתעורר על החיים שלה. לא הבין איך היא לא מבינה מה הולך פה? רק לפני רגע הוא קרה לה אחותי. והיא ניסתה גם ניסתה להיאחז עוד קצת, כי רצתה לטעום עוד מהממתק המשוגע הזה. עוד טיפת אל אס די של ריגוש ודי. היא מבטיחה לעצמה, שזהו היא תגמור עם השטויות. רק שייתן לה עוד רגע. 

והוא נתן לה. לא יכול עליה. הוא נזכר בריח שלה ונשרך אחריה כמו שיכור. נתן לה להוביל. התקדם וצעד אחורה. עלה על המדרכה וירד לשוליים. וזה לא בא לה בטוב במיוחד כשידעה שהוא רוצה בדיוק כמו שהיא רוצה. וחלאס כבר לחרטט ולספר לעצמו סיפור אחר. אז היא התהפכה עליו. והוא נבהל. לא הכיר את הצד הזה שלה. המבט שלה שיתק אותו. הוא הרגיש שהוא מאבד אותה. לתמיד.

שלא תלך ממנו. בכל מקרה הוא חושב שכבר תקופה ארוכה הוא חי במציאות החדשה שבנה לעצמו, מוגן מחרדות והפתעות. ונשבר לו מהריקנות הזאת. הוא צריך אותה שתוציא אותו מדעתו. מזל שהוא מכיר אותה כבר שנים. ולמד איך לרכך אותה, ומתי להתקרב, ומתי לתפוס מרחק. צמצם חזק עד שהפער ביניהם נסגר. 

היא לא יודעת לשים אצבע על הנקודה שמשהו בקשר שלהם הפך אחר. כאילו שנשמה נכנסה בו. אולי בגלל שבפעם הראשונה בחייה הרגישה בעור של עצמה. ואולי כל הזמן הוא רצה נפש אחת שתעיף לו את הראש ותגלה לו עולם אחר. 
במפגש הסוער האחרון ביניהם (הם מוכנים להישבע לעצמם שהוא לא האחרון) הוא הרגיש שהאיברים הפנימיים שלו רצו לצאת מתוך הגוף אליה.   

היא רצתה לומר לו דברים שאינם נענים בה. ודי, כן, שימשיך להעביר את הידיים שלו על הגוף שלה. בבקשה שלא יעזוב לעולם. שלא ייגמר לה הרגע. היא בעולם אחר בכלל.   
עד לאותו מפגש הוא קם בבוקר, פגש חברים בעבודה, קנה בשר וטחינה גולמית וחולצה חדשה ולא הרגיש כלום חוץ מכמיהה אליה. 

היא חשבה שהיא מגובשת ומחוספסת יותר. אסופה ושולטת במצב. איזה שולטת איזה? נגיעה קלה שלו ברגל שלה וכל האיברים התעוררו לחיים. 
המרחק שלהם עד עכשיו אפשר לו לשמור על איפוק וריחוק, אבל עכשיו כשהיא קרובה לפניו והריח שלה מסחרר אותו, - די, שתמשיך, כן, שלא תעצור, הכול מוצת. רק כך הוא יכול להתמסר. בלי סייגים. 

ועכשיו כשהוא מרים לה את החולצה ומפשיט ממנה את כל החוכמה והתובנות והמגננות שלה שהופכות לנוזל מיני מבעבע. 
מה זה הגוף המטורף הזה שלה? לא, באמת, מה נסגר? בבקשה שלא ייגמר לו הרגע. רק שלא תלך ממנו ותיקח את הריח הנקי הזה שלה שעושה לו חשק לחיות איתה כל החיים רק היא והוא לבד במדבר. היא בכלל מבינה שהוא מכור? הוא מכור לריח שבוקע מכל איבר בגופה. 

וכשנגמר להם הרגע, ההי יורד בבת אחת והמציאות סוטרת להם בפנים, ופתאום כלום לא חשוב, הכול כרגיל, כלום לא קורה פה. 

בערב הוא בבר עם חברים. מתנתק לרגע וחושב עליה. והיא בדירה שלה צופה בסדרה מרתונית ומנסה להסיח לרגע את דעתו ממנה. 
החברים שלו שואלים אם קרה משהו. ״לא, סתם״ הוא עונה ומעביר נושא. 
הם לא מבינים שסתם זה הכול חוץ מסתם?

// אירית בן חמו

Your email was successfully saved