אני והפוקימונים שלי

...מתים שתצטרף למועדון החברים שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

הרשמו ל: maVeze TO GO
* = שדה נדרש

מונע על ידי MailChimp!

...מתים שתצטרפו לקהילה שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

מה הסטטוס שלך?

אני והפוקימונים שלי

13 יול' 2016 | איתן דביר

מדד ההשפעה

תקריאו לי
פסקול לפוסט

כשהוא ניגש אליי בבר ושאל אותי עם החיוך שלו אם הוא יכול להזמין לי משהו לשתות, לא הצלחתי להביא את עצמי לענות לו. משהו בעיניים הבוחנות שלו שהביטו ישר בעיניים שלי. משהו בגופים שלנו שהיו רק מרחק נגיעה אחד מהשני, משהו בזה שהכל היה נורא ליד ואמיתי וחם ופועם הבהיל אותי וברחתי.

לפעמים אני מרגיש כאילו איבדתי את היכולת הזאת, כאילו הגוף שלי כבר שכח איך זה ליצור קשר עם בן-אדם אחר בלי שמסך יפריד בינינו. הוא נותר שם, עומד לבדו ובונה מחדש את חומת האגו שניפצתי בלי שום כוונה, ואני נאלצתי להתמודד עם הכאפה שהמציאות נתנה לי.

IMG-20160713-WA0024.jpg copy

"עזוב, כולנו עושים טעויות, ככה אנחנו לומדים", הסיגריה שלה בערה בזווית הפה והיא שלחה יד חמימה ללטף את הכתף השפופה שלי. קצת מוזר לחשוב שרק רגע לפני שהמילים האלה יצאו לה מהפה היא הייתה זרה מוחלטת שעברה לידי ברחוב ופתאום אנחנו יושבים אחד ליד השני ומדברים כאילו אנחנו מכירים כבר שנים.

לפני שלושה ימים עשיתי צעד מתבקש וכמו מחצית מאוכלוסיית העולם (יכול להיות שאני מגזים, אבל מי באמת סופר) התקנתי משחק תמים לכאורה- פוקימון גו. אני רוצה להכניס כאן הסבר, רשימת תירוצים שתוציא אותי סבבה עם העניין אבל אני לא מצליח לחשוב על שום דבר להגיד חוץ מ-"אלוהים, יש לי פיקאצ'ו על הספה". המטרה של המשחק, מי שלא מצליח לנחש בעצמו, היא לתפוס את כולם- רק שהטוויסט הוא שאתם צריכים באמת להזיז את התחת העצל שלכם ולצעוד ברחבי העיר בחיפוש קדחתני ומלא אדרנלין. 

IMG-20160713-WA0015.jpg copy

המחשבה הייתה שיהיה לי איך לבזבז את הזמן שלי במהלך שגרת היום-יום, בנסיעות הלוך-חזור לעבודה או בדרך לפח האשפה אבל מהר מאוד התבדתי, לשמחתי. "גם אתה משחק!" היא צרחה לי מעבר לכביש וצעדה לכיווני בצעדים בטוחים. כשאני התחלתי להחוויר ולחשוב איך אני שוב יוצא מהארון בפני אמא שלי כדי להגיד לה שמצאתי את אשת חלומותיי, היא התיישבה לידי והוציאה את המכשיר הסלולרי שלה מהכיס. השיחה בינינו הייתה קצרה ועניינית, "מה תפסת היום?", "כמה הלכת?" –"בא לך בירה?".

היא סיפרה לי, באותה הנשימה, על האקס שלה שמאז שהיא נפרדה ממנו היא לא מצליחה להמשיך הלאה ועל האודיש שהיא תפסה בבוקר. אני מצידי סיפרתי לה על הבחור שהציע לי משקה בבר. היא הנהנה בהסכמה, כאילו באמת השלנו בהתבגרות שלנו חלק מעצמינו והפסקנו להיות מסוגלים לדבר. אבל, הנה אנחנו מדברים עכשיו לא? "יש משהו נוסטלגי, זה קטע, כאילו יש כאן דור שלם שהיה חלק מהדבר הזה ורוצה לחזור ולחיות אותו. זה ממש נותן איזה מכנה משותף לעבוד איתו, הרבה יותר קל לגשת ולדבר עם מישהו כשאתה יודע שיש לך משהו כזה". 

IMG-20160713-WA0016.jpg copy

לא הגבתי, לא ידעתי איך. הרצתי לעצמי בראש את אותה הסיטואציה מהבר והדבר הראשון שמצאתי בה הוא המכנה השותף שהיה לנו. זה לא היה צ'רמנדר וירטואלי שקיפץ בינינו והדליק איזו להבה בוערת של תשוקה, אבל זה היה הרצון הכן והאמיתי להכיר מישהו שברמה הבסיסית ביותר מצא-חן בעינינו. היא נפרדה ממני, לא לפני שתיארה בפניי את הדייט המושלם בעיניה (היא, בחור, שני בקבוקי בירה וציד פוקימונים) ואיחלה לי הצלחה.

בדרך הביתה הוצאתי את המכשיר והלכתי איתו חשוף לעיניי העוברים והשבים, הפסקתי לצוד פוקימונים והתחלתי לצוד אנשים נוספים שיצודו חוויות איתי, כאלה שהמסך יחבר בינינו ולא יהווה חיץ. החלטתי לקחת ברצינות את המשחק ולתפוס את כולם, אבל לא יהרוג אותי לתפוס גם בחור אחד או שניים בדרך.

// איתן דביר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

WhatsApp-Image-20160712 (2)
איתן דביר

איתן דביר

אני והפוקימונים שלי

עושים אקזיט

אני לא מצליח לחשוב על שום דבר להגיד חוץ מ-"אלוהים, יש לי פיקאצ'ו על הספה". המטרה של המשחק, מי שלא מצליח לנחש בעצמו, היא לתפוס את כולם

  • הזמן

    09:59

  • המקום

    ברחוב

  • הטמפרטורה

    החום של תל אביב

  • המוד

    הרפתקני