שוב אנחנו באותה נקודה שנמצאת בשטח לא מוגדר, שיכול להפוך למוגדר ואינסופי, אבל את אומרת לא. את לא יודעת.

את חוששת, כי את לא רוצה לפתח רגש. את לא רוצה להרגיש את זה שוב. למה בכלל להגיע למצב כזה, שאי אפשר לשלוט בו והפגיעה יותר גדולה? הרי כבר אז נפגעת והבטחת לעצמך שלא עוד. מי צריך אהבה בכלל? את בכלל לא אוהבת את עצמך, איך תוכלי לאהוב אותי באמת? מבחינתך אני בכלל סתם מבלבל במוח ולא יודע מה אני אומר, כי את לא מאמינה שאפשר לאהוב אותך בכלל.

כבר נכווית פעם, ועוד פעם. את זוכרת את ההוא שאמר לך שכל הקודמים היו חרא של אנשים והוא לא כמוהם ובסוף התברר שהוא לא כמוהם, הוא יותר גרוע, רק שהוא נזכר להגיד לך את זה כשכבר היה מאוחר מדי והשאיר אותך להתמודד עם הכל לבד. אני לא הוא, אבל את כבר לא מאמינה לאף אחד שאומר שהוא רוצה מערכת יחסים ושהוא לא כמו כולם, אז את דורשת ממני לשמור את המשפטים האלו לעצמי.

ההרס העצמי שלך גורם לך לחשוב שלא מגיע לך את כל הטוב הזה, שמגיע לך רק את ההוא שיכניס את כולך ללופ ושמישהו כבר יעצור את רכבת ההרים הזאת. אבל לא עכשיו, כי ההרס העצמי שלך אומר לי שאת רק תפגעי בי. ואת מתרחקת כי אני טוב מדי בשביל זה. זה גם ככה ייגמר וייגמר רע, אז למה לנסות מלכתחילה? המילים היפות שלי? מה עומד מאחוריהן? אין מצב שאין לי אינטרס כלשהו. הרי כולם רק רצו ממך משהו והלכו כשקיבלו אותו.

את באמת רוצה, אבל את לא יכולה לצעוד את הצעד. את רועדת בפנים ויודעת שאף אחד לא יכול להכיל אותך ולהבין את כל מה שעברת. זה ממש לא רק בזוגיות, זה גם ההיא שריסקה לך את הביטחון העצמי ביסודי, את הזיכרונות הטובים והרעים מהמשפחה ואת המקרה שלא מדברים עליו - ורק הוא מדבר אלייך בלילות ולא נותן לך לישון. גם לא הצלחת לישון, בגלל שאת כל הזמן חושבת עליי ומנסה להלחם בשדים במעין מלחמת התשה שנמשכת כבר שנים עם הפסדים כבדים. שלך.

יש לך חומות הגנה והן כאן כדי להישאר. אם אחת תרד, כולן ייפלו והנזק יהיה בלתי הפיך. את בעצמך מפחדת להוריד את החומות בשביל למצוא את עצמך ביניהן, אז שתורידי אותן בשביל מישהו אחר? ממש.

ואני? אני מבין אותך למרות שאף פעם לא אבין אותך לגמרי. אני יודע שזו לא את, אני יודע שמדובר בחומות שמאחוריהן נמצאת בת אדם מדהימה. זה יתחיל מסדק, אבל כשהאור ייכנס פנימה, החומות ייפלו ונקים לנו ממלכה משלנו עם ביצורים חזקים יותר מאי פעם. אני יודע שהמשפטים לא עוזרים ואני צריך להוכיח את עצמי כל יום מחדש. אני יודע שאני לא אשם ובאתי אחרי הכל, אבל בגלל שאני גורם חדש, אני מאמין שנוכל לאחות את רסיסי הרסיסים. אין לי את התארים הדרושים ויכול להיות שאני מהמר או סתם טיפש, ויכול להיות גם שזה לא יהיה זה, אבל אני מאמין שגם אם לא ילך, נעשה את זה יפה. אני בטוח שאת לא תהרסי אותי, וגם אם תנסי - אבין זאת.

אל תמהרי, אני פה. הדרך לארץ המובטחת עוברת בדרך לא דרך, אבל הפעם אהיה שם כדי להחזיק לך את היד ולצעוד ביחד איתך. תביני שיש כל כך הרבה סיבות לאהוב אותך ותני לאהבה שכל כך מחכה, לצאת אל החופש שלה. שווה לנסות ולהיכוות מאשר לא לנסות ולאבד הכל. נכון, זאת לא התחושה שלך כרגע, אבל, זאת התחושה שלי.

אני גם לא יודע, אבל יש לי את התשובה.

תני לי צ'אנס.

// אלעד פרג'ון

Your email was successfully saved