היי, אני אלעד ואני נוסטלגי.

כנראה שיותר ממך, וכנראה שיותר מהממוצע. אני נוהג להיזכר בלא מעט זיכרונות, אירועים וחוויות מהעבר, כמובן ביחד עם שירים, סרטונים, תמונות, חפצים וכל מה שאני יכול לצרוך כדי לתת לי את האופוריה של זמנים טובים יותר. אני תמיד שמח לתרום לדיונים בנושא, כתבתי עליו, והרבה פעמים נוהג להרשים עם הידע והאוסף של כל אותם אוצרות קטנים בהווה שטומנים בחובם תקופות שלמות מהעבר. "וואוו! איך אתה זוכר את כל זה?" או "איזה מגניב" הם מנת חלקי ברוב המקרים.

אבל לא, להיות נוסטלגי זה לא בהכרח דבר טוב. מדובר בחרב פיפיות שפצעה אותי לא מעט ואף גרמה לי לתהות אם לא מדובר באחת התכונות השליליות שבי.

להיות נוסטלגי אומר למות קצת מבפנים כשאני שומע שיר ונזכר בתקופה ששמעתי אותו לראשונה ויודע שלא משנה מה, לא אוכל לחזור אליה.

להיות נוסטלגי אומר להיזכר בעיקר בזמנים הטובים, ולחרוק שיניים כשאני מבין שלא הכל היה מושלם.

להיות נוסטלגי זה לקלוט שפעם דברים היו פשוטים הרבה יותר, ולהבין שהיום כמעט הכל מורכב בעשרות מונים, הרבה פעמים ללא סיבה מיוחדת.

להיות נוסטלגי זה להיות חלק מחוויה כוללת אך סובייקטיבית - כשאימא שלי מדברת איתי על הנוסטלגיה שלה, גם לה יש את אותו ניצוץ בעיניים ואותו געגוע בלב, אך כל אחד מסיבותיו וחוויותיו שלו ואני והיא לא נוכל להבין האחד את השני.

להיות נוסטלגי זה לשמוע שמאיר איינשטיין נפטר ולהבין שכשאספר לילדים שלי עליו ועל לא מעט אישים שגדלתי עליהם, הם לא יבינו מה אני רוצה מהם.

להיות נוסטלגי זה להבין שכשהייתי בכיתה א' התגעגעתי לגן, בחטיבה התגעגעתי ליסודי, בתיכון התגעגעתי גם ליסודי, בצבא התגעגעתי לתיכון. היום אני מתגעגע לגיל שבו לא לחצו עליי בכל כך הרבה מובנים ולהבין שנוסטלגיה היא רק חור שגדל - יהיו עוד הרבה תקופות שאליהן אתגעגע.

להיות נוסטלגי זה לצבור סנטימנטליות - לעבור דרך שמה שמשתמר ממנה יזכיר לי כל כך הרבה, גם אם לא התכוונתי.

להיות נוסטלגי זה להתבאס על כך שאם הייתי יודע את מה שאני יודע היום, הייתי דואג לשמר כל כך הרבה דברים שאבדו.

להיות נוסטלגי זה לראות איך הרבה פעמים אתה היחיד שנותן חשיבות לכל אותם זיכרונות. הרבה מהחברים שכחו או לא טרחו לזכור מלכתחילה כל כך הרבה.

להיות נוסטלגי זה להסתמך על זיכרונות שלא תמיד השתמרו כמו שהיו במציאות ותמיד להיות בסוג מסוים של חוסר וודאות - האם אני מתרפק על משהו שקרה בכלל?

להיות נוסטלגי זה להבין שאין שום תרופה. היא רק תגדל, הפער רק יתרחב, התחושות לעולם לא יחזרו והכי הרבה שאני יכול לעשות הוא לנסות לחוות אותה שוב דרך עיני ילדיי, אבל כבר בתור רווק אני יודע שזה לא באמת יעזור, ורק ייצור עוד נוסטלגיה מסוג אחר.

להיות נוסטלגי זה לפעמים להתנער ולהבין שאני חייב להתרכז בהווה ובעתיד קודם כל, ולדאוג שאותו חלום בהקיץ לא ישאב אותי אליו.

להיות נוסטלגי כולל בתוכו טוב ורע משולבים. זה אומר לבדוק את הכדאיות של כל צד ובסוף לסיים עם מאזן חיובי - כי אני אדם כזה, זה חלק ממני. הדברים הטובים והרעים שאני זוכר עזרו לי להיות מי שאני היום, ואני יודע שאני רוצה להעביר זאת הלאה ולדאוג שהעתיד ייתן לי רק זיכרונות טובים.

אז היי, אני אלעד, אני נוסטלגי וגאה בזה.

// אלעד פרג'ון

Your email was successfully saved