במה. בסה"כ רצפה גבוהה יותר. עם מיקרופון ואנשים שמסתכלים עלייך. בסה"כ לשאת כמה מילים. לתת שואו. יכול להיות שזה מה שיקבע לך את העתיד. שלך או של המדינה והעולם. מלחיץ? הגעת למקום הנכון.

גילוי נאות: הפעם הראשונה שלי הייתה בכיתה ה', וגם לפניה יצא לי להופיע במסיבות סיום, ערבי מגמה וכו'. אך למרות זאת, בכל פעם צריך לצאת מאיזור הנוחות מחדש. משפט אחד הפך למשפטים, הדרכות, שיעורים, סטנדאפ ועוד.

אם בשיעור אני צריך לשמור על קהל מפוקס, מעוניין מספיק ולהעביר את החומר בצורה מסודרת ומובנת, בסטנדאפ אני חייב לקרוא את הקהל בזמן אמת, לאלתר ולהיות בשיא בכל שניה ושניה. בדיחה אחת לא טובה יכולה להפיג אפקט של מספר בדיחות טובות שיבואו אחריה. איך עושים את זה כל פעם? כמה עצות לפניכם:
1. אף אחד לא התחיל מושלם - יש כאלו שהפציצו כבר בפעם הראשונה, ויש כאלו שהסריחו. אבל אף אחד לא מימש את מלוא הפוטנציאל. יש המון דברים ללמוד וכדי ליישם אותם צריך להופיע הרבה יותר מפעם אחת. גם אמנים של שנים משפרים דברים במהלך הזמן, בעיקר את הדברים הקטנים שעושים את ההבדל הגדול. לכן אין מה להתרגש מהופעה ראשונה שפחות עבדה.

2. לשנן - כשעומדים לשאת מילים, גם אם הן כתובות, חשוב מאוד להזכיר לעצמך (עשרות פעמים) על מה אתה מדבר, לכל הפחות בראשי פרקים. למה? ככה יוצרים סדר ויוצאים מבלאקאאוט במהירות. בנוסף, הלחץ לפני העליה הוא אטומי ומתגבר לפני העליה. אם שיננתם, המוח שלכם יעבור למצב אוטומטי ותוכלו להגיד את הטקסט בקלות יחסית בזכות האימון שעשיתם לפני.

3. הקהל הוא לא האויב - הרבה אנשים בטוחים שאם הם יפשלו, הם הולכים לקבל עגבניות וקריאות בוז + לינץ'. הדבר רחוק מהמציאות ברוב המוחלט של המקרים - מעולם לא נתקלתי בתגובה כזו, ולמעשה התגובה הכי נוראית שנתקלתי בה היא בעיקר שקט או איזו הערה עוקצנית מגורם בודד. לא נעים, אבל בהחלט רחוק מהתרחיש הכי גרוע.

בסופו של דבר, הקהל מורכב מבני אדם בדיוק כמונו (ואולי כמה רפטלייאנז), שגם הם מבינים במה מדובר. הרבה פעמים יש במות שמיועדות במיוחד לחבר'ה מתחילים, והקהל שם מאוד מפרג'ן. גם ציון של העובדה שזאת הפעם הראשונה שלך, לרוב תגרום לקהל להיות יותר אמפתי. חברים שיבואו ויתמכו יוסיפו לתחושת הנוחות והבטחון.

רגב, גם אלו שלא מכבדים את כללי המשחק לא ראויים להתייחסות ברוב המקרים, והתעלמות/תגובה קצרה ועניינית עושה פלאים.
4. הפחד הזה יורד - אדם עם פחד גבהים תמיד יפחד כשהוא במקום גבוה. בפחד במה, כמעט תמיד הפחד ירד משמעותית לאחר ההופעה הראשונה וגם במהלכה, ואף יומר ברצון לחזור להופיע. גם כשהוא חוזר באתגר חדש, הוא אמנם קשה יותר אך הרבה פחות מלחיץ. אם הייתם יודעים שיש פחד מוגזם שכנראה ייעלם, לא הייתם מעדיפים לסיים איתו אחת ולתמיד? בדיוק.

5. אנחנו ב2017 - נגמרו הימים שהביטלס היו צריכים להופיע במועדון לילה נלוז בארץ אחרת. מגוון הבמות גדול מאי פעם ויש לא מעט חומר ברשת על התמודדות ושיפור של האספקט הנ"ל, וניתן גם לתעד כל הופעה וללמוד מהר יותר מה עובד ומה פחות. שלא יהיו ספקות - העבודה עדיין קשה, אבל היא פחות קשה מפעם ונגמרו התירוצים. תנו בראש.

הנקודה החשובה לדעתי היא להפנים שהבמה והקהל הם אינם אויב אלא ההיפך. הרבה אנשים חוששים מהאחריות הגדולה, אבל שוכחים שהיא באה עם כח גדול ולא מעט פעמים עם הנאה וסיפוק אדירים. הפחד האמיתי שלכם צריך להיות הפחד מלהגשים חלום ולממש את עצמכם. אל תתנו לו לנצח.

// אלעד פרג'ון
לעוד אלעד >>

Your email was successfully saved