איזה מוזר זה לכתוב על מקום שכבר הספקת לבדוק כמה פעמים כאילו בחנת אותו בפעם הראשונה. בכללי, לא כשאתה בוחן אותו שוב עם אנשים מיוחדים שאיתם גם לרדת למכולת זה סיפור לנכדים - יוהן רדה הסוואגרית ויובל פרידמן האגדי.

אז אני מכיר, אבל אולי אתם לא - שוק רוטשילד אלנבי הוא מקום מגניב וחדש יחסית, שנמצא באופן מפתיע - בפינת רוטשילד אלנבי. השוק הוא מתחם של מסעדות משלל סוגים, עם מקומות לשבת, מוזיקה טובה (הכוללת הופעות ותקלוטים) ואווירה מגניבה, צעירה וכיפית. לאלו שתוהים מה הייחוד של שוק רוטשילד אלנבי - כאן אין חנויות והאווירה מתאימה גם לצעירים ולגם למשפחות. מצד אחד, השוק פתוח עד השעות הקטנות של הלילה וההופעות מתחילות בחצות ומהצד השני, מהווה חוויה לכל המשפחה; מכיל מבחר של מסעדות, מארגן הופעות לכל הגילאים ואירועים בשבתות.

נפגשנו שלושתינו בחמישי האחרון, בתוספת חבר שרצה גם הוא מכל הטוב הזה, וכמו צרכנים חכמים, דאגנו להתפטם כדי שנוכל לשמוע את ההופעה כמו שצריך. התלבטנו בין מספר מסעדות והתעניינו ב"באני צ'או" בציפיה למאכלים קוריאנים. מה רבה הייתה הפתעתנו כשהגענו למקום שבכלל מגיש אוכל דרום אפריקאי, ועוד כזה עם חלות מתוקות.
 
הבנו שיש כאן פוטנציאל והזמנו מנות - יובל ויוהן הלכו על הבאני צ'או, תבשיל בקר/עוף/טבעוני שמוגש בחלה מתוקה עם שלל רטבים ומגיע במנה משביעה ביותר במחיר של 35 ש"ח - תמורה טובה למחיר. ואני? אני הלכתי על הגטסבי, רבע בגט עם שייטל ותוספות (ללא אמנטל). המוכר המליץ על חצי בגט וזרמתי. ההחלטה התבררה כנכונה כאשר קיבלתי חצי בגט בגודל של בגט (זה נשמע רע) שמפוצץ בצ'יפס, 2 ביצי עין וכמובן בשר שערב לי לחיך ולנשמה ביחד עם סיידר סוואנה שבא בתזמון טוב. חצי בגט ב60 ש"ח שיכול להשביע 2 אנשים ואפילו 3? נפלא בעיניי ובקיבותיי. 
 
בזמן הבליסה לא שמנו לב שהשעה חצות כבר הגיעה. אמנם לא נהפכנו לדלעת, אבל שמנו לב שהמוזיקה משתנה וכך גם האווירה - הלהקה החלה את הסט שכולו מחווה ללהקת קולדפליי. יובל, שכבר הספיק לאכול כבר, הלך לצפות ואף לרקוד, ואז שמתי לב שהלהקה מופיעה בבמה מוגבהת, ובמוגבהת אני מדבר על לפחות חמישה מטרים. מיקומה של הבמה מאפשר ללהקות לתת בראש ללא הפרעה לתנועת העוברים ושבים, וללא פגם בחווית הצפייה, בטח ובטח כשאפשר לראות ולשמוע אותה גם מרחוק בזכות הגובה ופלאי הטכנולוגיה. החבר'ה כמובן דאגו לתת בלהיטים של הלהקה המוכרת, וכידוע לכולנו - לא חסרים להם כאלו.
 
משם המשכנו לאחד השולחנות וגילינו את הטוויסט - לא מעט מהם מכילים לוחות שחמט ביחד עם החיילים, ויש אפילו שעונים שיתנו לכם לנהל טורנירים מותחים באמצע הבלאגן התל אביבי. שיחקנו משחק אחד שבו ניצחתי את יובל, ולאחר שהוא ניגב את הדמעות יצאנו ללוות את יוהן לסיגריה ופגשנו לא מעט חבר'ה - אחד שמסתובב רק עם חליפה, בחור טוב מאריאל שמכיר את כל הסמטאות בנהריה, בת זוגו והכלב החינני שלה, חבר'ה שתומכים במשתתפת דה ווייס לשעבר (השם שמור במערכת) שהופיעה בהמשך הלילה בפלורנטין, זוג שבא לביקור הכולל ישראלי צבר וגרמניה שלמדה לשחק ששבש ברמה שלא תבייש אף שחקן אסלי. בסוף, השעון שהראה שלוש בלילה ניצח וגרם לנו לשוב הביתה, עייפים אך מאוד מרוצים.

לסיכום? קיבלנו את החוויה התל אביבית במרוכז - יציאה עם אנשים טובים ויפים, מגוון גדול של אוכל משובח וטעים בטירוף, מוזיקה טובה והכרות עם אנשים שמוצאים רק כאן וגם זורמים לשיחה ספונטנית. כל פעם כזו מזכירה לי כמה אני אוהב את תל אביב, והערב הנ"ל נוסף לפנתיאון החוויות שלי בעיר שלא נחה, בשוק החדש שדואג שלא תנוחו. 

// אלעד פרג'ון
לעוד אלעד >>

Your email was successfully saved