אחד הדברים שמרגשים אותי במיוחד זה בכורות או השקות של מוזיקאים שמלווים אותי באמצעות הפלייליסט שלי. אמנם אני לא חלק מההפקה, אבל אני תמיד מחכה בציפייה לחומרים שלהם. את זוהרה נידם (ZOHARA) הכרתי לגמרי במקרה. אני לא בטוחה איך זה קרה, אבל פתאום גיליתי שהיא צצה בפלייליסט שלי ומעוררת אותו. שיר ועוד שיר. משתלבת בו בכזו טבעיות... אין מה להגיד. זוהרה עושה את זה בכישרון רב. משלבת בשיריה מוזיקה אלקטרונית עם נגיעות של ג'אז, קצת פופ. ולא נשכח את הקליפים, שלעתים גורמים לי לעצור את העבודה במשרד, להתיישב מול המחשב ופשוט ליהנות. לכבוד השקת Growing up anyways, אלבום הבכורה שלה, הערב בבארבי, זוהרה ענתה לי על כמה שאלות שסיקרנו אותי במיוחד. אלבום בכורה - מזל טוב! עבדת עליו שנתיים, ספרי קצת על האלבום. תודה! זה אלבום שכולל בתוכו 12 שירים, עם מילים ולחן, בעיבודים והפקה אלקטרוניים. זה אלבום שנוצר כולו על תוכנת מחשב, (ableton live), באולפן שבניתי בחדר שלי. קראתי לאלבום Growing up anyways כי זה אלבום שנוצר מתוך ומתעסק בהתבגרות  מהיכן את שואבת את ההשראה שלך במהלך הכתיבה? מה מעורר אצלך את הניצוץ? יש כמה טריגרים. לפעמים יש נושא שבוער לי לכתוב עליו ואז אני מתחילה במילים והמנגינה מגיעה בדרך כלל ממש מהר אחרי זה. לפעמים זה מתחיל מהרמוניה יפה שאני מוצאת בפסנתר ולפעמים הטריגר הוא ביט מגניב שכתבתי במחשב. בקיצור, לא חסרים מקורות השראה. יצרת והפקת את האלבום בחדר השינה שלך... תכניסי אותנו אליו? הסיבה שעבדתי בחדר השינה שלי היא כי לא ידעתי שום אופציה אחרת. חיפשתי כמה שנים את "הקול" שלי, הייתה תקופה שכתבתי שירים בעברית ששרתי וניגנתי על פסנתר. לקח זמן עד שהגעתי למוסיקה אלקטרונית אבל מהרגע שגילית את זה ידעתי שזה זה. זה מאוד מתאים לאופי שלי. אני אוהבת לחפור, אני אוהבת להתעסק באסטטיקה, אני מסוגלת להיות שעות על גבי שעות לבד מרוכזת ואני אוהבת את זה שזה כמו להרכיב פאזל, כמו לגרד כרטיס לוטו - מגרדים ואז משהו שכבר היה שם קודם מתגלה בפניך. זאת גם הייתה תקופה לא קלה בחיים שלי. הרבה בדידות וחרדה. התעסקתי בצורה אובססיבית ב"האם אני טובה מספיק". הייתי מאוד חסרת ביטחון לגבי הכל. שגרת היום שלי הייתה כזאת שקמתי בבוקר (בסביבות 10-11 בד"כ כי זה היה תמיד אחרי משמרת בבר שעבדתי בו בלילות) ולא יצאתי מהחדר עד חמש שש. ובכל הזמן הזה עבדתי על כל הפרויקטים (שירים) במקביל. לבד. זה היה כל חיי. (ועדיין תכלס) יחזקאל רז הפיק איתך את האלבום, ספרי על החיבור איתו, על תהליך העבודה. התחלתי בתור תלמידה של יחזקאל לאלבטון. אני זוכרת שאחרי השיעור הראשון התכתבתי איתו ואמרתי לו שממש הפתיע אותי לגלות שהוא לא כזה בטראנסים והוא גם פסנתרן מחונן ומוסיקאי בחסד. הייתה לי סטיגמה על מוסיקה אלקטרונית. אני ויחזקאל חלקנו את אותו הויז'ן - לעשות מוסיקה "חכמה" באמצעים אלקטרוניים. העבודה איתו הייתה הצלה. הוא נתן לי המון אישורים שמאוד הייתי צריכה, והוסיף לפרויקט דיוק וניקיון ומבט על. זה היה מאוד מרגש לעבור את התהליך הזה עם מישהו כל כך רגיש ומסור כמוהו. בכל פעם שאני שומעת את השירים שלך ברצף, אני כאילו מטיילת בין תקופות או בין סגנונות במוזיקה. יש לא מעט שילובים, לצד האלקטרוני. יש לי בהחלט הרבה השפעות מוסיקליות. הייתי זמרת ג'אז הרבה שנים, שרתי בעשרות "גיגים" (הופעות קטנות בבתי קפה חתונות אירועים וכ'ו) עם כל הג'אזיזסטים בעיר. בגיל 17 הכרחתי את ההורים שלי לקנות לי פסנתר, ומאותו רגע בערך לא הפסקתי לנגן. יצירות קלאסיות בעיקר. אני זוכרת שכבר בחודש הראשון שהפסנתר הגיע אלינו הלחנתי את המנגינה הראשונה שלי. בצבא הופעתי מול חיילים עם מוסיקה ישראלית ומזרחית. שרתי בעשרות בסיסים עם להקה של שבעה נגנים. אח"כ למדתי קומפוזיציה קלאסית באקדמיה למוסיקה. בקיצור, כן, עברתי דרך ארוכה ומכאן המון השפעות שאפשר לזהות באלבום.  נחתום עם שיר שמתנגן אצלך עכשיו? בחרתי בשיר היפה הזה של סולנג', אחותה של ביונסה שיצא לפני חודש.  אני שומעת אותה הרבה בחודש האחרון, ואני מרגישה שהמקום שממנו היא ניגשת אל היצירה שלה דומה למקום שממנו אני מגיעה. סולנג' היא מוסיקאית פעילה כבר הרבה שנים והיא הולכת בדרך שלה בהתמדה ובסוג של צניעות. יש בה משהו מאוד עדין ואותנטי ובמילים שלה אני מרגישה שהיא מנסה להאיר אותנו, להראות לנו דרך, לשתף אותנו בחוויות שלה ממקום מאוד אישי ועמוק. אני מתחברת לזה מאוד. השקה האלבום, Growing up anyways, תיערך היום (16.11.16) בבארבי, פתיחת שערים ב-20:30.  // רוני שפי

Your email was successfully saved