אם רק הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן.

הייתי רצה חזרה לשנת 2010 בה נציג סלקום גרם לי לחשוב שזה יהיה רעיון ממש טוב אם אני ארכוש לעצמי את מכשיר הגלקסי 1 שרק יצא לשוק.

אבל אני לא יכולה. ולכן כבר שלוש שנים שאני חיה בקושי, עם המכשיר הסורר הזה. כבר ביום הראשון שקיבלתי אותו גיליתי שאין למצלמה פלאש והבנתי עם מי יש לי עסק. סוללה חלשה, מצלמה גרועה, כל הזמן נתקע. כל הזמן. מחוברת בווריד למטען.

נדרתי שרק כשאסיים את התשלום ה-36 ארכוש לעצמי מכשיר חדש, כי כמה אפשר כבר לשלם מכשיר על גבי מכשיר על גבי מכשיר - לא עוד.


ככה נראה טיים סקווור מהצלמה שלי ככה נראה טיימס סקווור מהצלמה שלי

בנתיים, בשנת 2013, מאד קרובה לסוף. פתאום ראיתי אור בקצה המנהרה. אהוביז הבטיח לי שכשנהיה בניו-יורק הוא יקנה אייפון 5 ואני אקבל את ה-4 ה"מיושן" שלו. כמה נחת. חיכיתי לנסיעה בכל מקרה, אבל אין ספק שהצ'ופר של האייפון גרם לה להיות מתוקה יותר. חשבתי לעצמי להכין מבעוד מועד כרטיס סים שיתאים לאייפון כדי שכבר שם אוכל להתחבר לעולם הדיגיטלי המפנק הזה.

טוב שלא עשיתי זאת.

בעודי שוכבת בחול המפנק של מקסיקו, שותה לי קורונה ומתחרדנת מול השמש (או גשם, תלוי באיזה יום), קיבלתי את הבשורה המרה - יצא לשוק אייפון 5S .

הבנתי לאן זה הולך. אהוביז מקריא לי כתבה שמספרת איך כל המכשירים אזלו תוך חמש דקות ולא יודעים מתי יהיה.

הוא גם הוסיף ואמר ש'אין מצב' שהוא יקנה את ה-5 כשכבר יצאה גרסא עדכנית יותר.

אנחנו בסוהו, אני בחנות האגדית של SCOTCH AND SODA  אהוביז נתן לי ספייס וחזר עם בשורות - אין אייפון.

בבוקר למחרת קמנו מוקדם, אחרי ערב של אלכוהול, יומינו האחרון בניו-יורק, היום בלילה חוזרים הביתה. אבל בשמונה בבוקר, אנחנו, ועוד 200 יפנים עמדנו בתור לקראת פתיחתה של האפל סטור הקרובה למלונינו.


shani2 משועבדת למטענים

מחכים, כבר תשע. החנות נפתחת אבל משום מה אף אחד לא נכנס, אין הסתערות על הדלתות. אני חשבתי שזה בגלל שהיפנים מנומסים, אז הלכתי לתחילת התור ושאלתי מה קורה, יצא אלי נציג של אפל בחולצה קצרה כחולה ואמר - אין היום, ולא יהיה. אכזבה.

שאלתי אותו מה ההבדל בין ה-5 ל-5S, הוא אמר משהו על צבע זהב ואמידת מרחקים. אהוביז לא הסכים להתפשר.

זה מה שמפריד ביני לבין האייפון??? צבע זהב ואמידת מרחקים??? NO WAY!

הנציג שוב חזר ואמר - היום לא, תחזרו מחר. אני מסבירה לו באנגלית הקלוקלת שלי שאין מחר, טומורו יזראל!

ברגע של יאוש כבר אמרתי לעצמי שאני אקנה את ה-4, מה כבר יכול להיות. הצד ה'הגיוני' בסיפור אמר לי שזה מטופש. "תקני לעצמך בארץ", הוא אמר. תחלקי שוב ל-36. יהיה בסדר.

עצובים ונפולי פנים חזרנו למלון, אספנו את כל הקניות שעשינו וירדנו למטה.

חזרנו לישראל, עייפים אך מאושרים. נטולי אייפון, אך בעלי ציפייה לקראת 36 תשלומים נוספים.

עצוב.

//שני גרדינגר


Your email was successfully saved