אם רק נחשוב חיובי נצליח?

...מתים שתצטרף למועדון החברים שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

[mailchimpsf_form]

...מתים שתצטרפו לקהילה שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

מה הסטטוס שלך?

אם רק נחשוב חיובי נצליח?

19 מאי' 2017 | איתי מנור

מדד ההשפעה

תקריאו לי
פסקול לפוסט

בגיל 13, אמרתי למישהי בפעם הראשונה שאני אוהב אותה. הסיטואציה היא בר מצווה של חבר, חצי מעגל שנפרס במרחק של עשרה מטרים מאיתנו וכלל את כל החברים הכי הטובים שלי באותה תקופה (חבורה מעורבת של בנים ובנות שהיו שותפים לאחת התקופות היפות בחיי). כולם כבר יושבים ומחכים שאודה בפניה על הבשורה שבפי. התשובה שלה הייתה או יותר נכון לא הייתה – שתיקה. בפעם הראשונה בחיי קיבלתי תגובה שלילית ממישהי שהייתה חשובה לי.

בגיל 14, כשכבר הייתי מוטרד מהגובה שלי (ובצדק, אני משקר לכולם שאני 1.72 אבל כנראה באמת 1.70 או 1.71, אבל מי סופר) סבא שלי אמר שכף רגל במידה 42 נותנת תחזית חיובית ומבטיחה שאהיה ענק בעתיד. מיותר לציין שמאז לא כף הרגל שלי ולא הגוף צמחו. מאז ועד לפני מספר שנים הייתי עסוק ברמה אובססיבית בגובה שלי ולקח לי זמן לקבל את הבשורה המרה שאני ופרודו – לא צריכים להתכופף בכניסה לפלך.

תמיד חונכתי להאמין שאני יכול לעשות הכל. גדלתי עם המחשבה שתמיד אצליח בכל דבר. אם רק ארצה ואאמין מספיק, הרי עבודה קשה משתלמת ולרגליו של כל אחד ואחת מאיתנו פרוס שטיח אדום שמוביל לעולם גדול, כזה שרק מחכה שנטרוף אותו. זו מחשבה נועזת ואף מסוכנת, כזו שסללה את הדרך לאין ספור נוכלויות של קורסים שמוכרים אהבה עצמית, הצלחה בעשר דקות ושאר פנטזיות.

אנחנו דור המיוחדים, זה שגדל וחונך על ערכי האמונה שהכל פתוח בפנינו – אין מחסומים והכל נגיש כי אנחנו שונים מהשאר. גדלנו לשאוף ולהאמין בעצמנו שהשמיים הם הגבול. אנחנו הדור שהתודעה שלו שונתה ועוצבה בידי הורינו, שהחדירו בנו את הצורך לבלוט. בידי החברה שתמיד דוחפת אותנו להתפתח ולבדל את עצמנו. אנחנו אלה שמרגישים רחוקים משמרת אחת, שנת לימודים אחת, עוד קצת ואז נשאף קדימה ונעשה שינוי ונתחיל מחדש. נקים את העסק הבא, השינוי הבא, נעשה ונחווה – נמצא את הפרצה למרות שקשה ולמרות שכולנו כאן. מאוחדים, אבל מפוזרים. ביחד וכל כך לחוד.

בכל יום שעבר ב25 שנותיי הנחתי שאני כל יכול. אני כל יכול בגלל הדרך שעשיתי והמקום בו גדלתי, הכישלונות, הרגעים שרק דחו (בעיניי) הצלחות שיגיעו. באיזשהו שלב במהלך השנתיים האחרונות הבנתי ש"אם תלמד, תצליח" או "אתה יכול להיות מה שתרצה להיות" הם קלישאות של הורים ועידוד של אנשים שאומרים לנו מה שאנחנו רוצים לשמוע.

אנחנו צריכים להבין לבד מה היא הצלחה בעיניים שלנו ובאיזו צורה נשאף להשיג אותה. אז לא כולנו מיוחדים כי אחרת המשמעות של המילה הייתה מאבדת מעצמה לחלוטין, אבל בעצם מהו מיוחד בכלל? האם יש אמת מידה לתופעה הזו? במציאות בה הדור שלנו גדל עם לחצים שמכבידים עליו בכל צעד ושאיפות, הדרך להתקרב אל המימוש העצמי היא לעצור. לעצור, להסתכל לאן הגענו עד היום ואיך ולחשוב באמת על המסלול אליו אנחנו מתקדמים.

העצירה וההתבוננות פנימה שלי קרתה בשנה שעברה כשנכשלתי בקורס באוניברסיטה. יותר מהעיניים המתבוננות והרחשים שתמיד קצת חששתי מהם, אכזבתי את עצמי וקרה לי משהו שלא הייתי רגיל אליו. הנכשל הראשון שלי היה זה ששבר את רוחי, אך גם זה שהכריח אותי לעצור, להתבונן פנימה ולהתחיל להכיר את עצמי באמת.

// איתי מנור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

איתי מנור

איתי מנור

אם רק נחשוב חיובי נצליח?

ערך מוסף

אנחנו דור המיוחדים, זה שגדל וחונך על ערכי האמונה שהכל פתוח בפנינו - אין מחסומים והכל נגיש כי אנחנו שונים מהשאר. גדלנו לשאוף ולהאמין בעצמנו שהשמיים הם הגבול

  • הזמן

    08:05

  • המקום

    פעם למעלה, פעם למטה

  • הטמפרטורה

    זריחה

  • המוד

    מתחילים מחדש