כל החיים הרגשתי כמו כדור שומן חסר כישרון שמחפש תחביבים. מהילדות, אז אהבתי להתגלגל בין חוגים והופעות בשביל לגלות במה אני טוב ומה אני אוהב, ועד לקיץ 2016 שבו אני כבר מתקרב בצעדי ענק לשלושים. בשני העשורים שחלפו אני אמנם עובד על רזון מעורר השראה ואחוזי שומן נמוכים, אבל ההרגשה לא השתנתה, רק המוטיבציה גדלה.

מאז שעברתי לתל אביב אני רואה את כל הרזים והרזות האלו שגולשים בים כאילו אנחנו חיים בסרט אוסטרלי, ולמרות שהקואורדינציה שלי שואפת לאפס ועל הגמישות לא זה המקום לדבר, החלטתי לרכוש לי שיעור פרטי אקסקלוסיבי על סאפ. נו, אולי הריבועים יגיעו אחר כך. מתחתי את הבלורית אחורה, פס הקול של "קרוב רחוק" התנגן ברקע ועליתי על הקרש, שטתי בנחת בין הגלים והרגשתי את הים והרוח. עשר שניות, בדיוק. ואז דפקתי אפחה, נפלתי למים והרגשתי איך הקיא עולה לי ואני מקבל מחלת ים.

IMG_20160726_074327

המדריך הנחוש לא התייאש ועל הדרך כבר ניסה להשחיל אותי בחמישה שיעורים נוספים אבל אחרי שעה ורבע של ניסיונות כושלים, כשאני בולע קיא כל שנייה וחצי, אני נכנע ומודיע לו חד משמעית, די! מספיק! תודה רבה אבל נראה לי שגולש כבר לא אהיה.

עם הרגשת כישלון, חול בתחתונים ומיץ לימונדה (אומרים שזה טוב נגד בחילות) הלכתי הביתה והחלפתי בגדים, את היום כיף הזה אף אחד לא יהרוס לי. חציתי את הכביש לדרך היין. טעמתי לא פחות מעשרה יינות ועוד אלפי קלוריות של גבינות טובות בסדנה של מרסלו כדי לחזור להרגיש טוב עם עצמי ולהתגלגל הביתה מדושן ומעונג.

הבוקר הפציע, ורק אמצע שבוע. אוטוטו נגמר החופש הגדול שבסיומו אחזור ללימודים ולמי יהיה זמן למצוא תחביב. מהרהר לעצמי, וכדי לא ליצור דיסוננס קוגניטיבי, משקר לעצמי שאולי אני לא גולש, יינן, אמן או כדורסלן. משוטט בגוגל ומחפש תחביב חדש ואז מגיע למסקנה שיש ספורטאים שזוכים במדליות, יש אמנים שיצירותיהם נמכרות במיליונים ויש אנשים כמוני, שרק רוצים לעשות ימי כיף.

IMG-20160809-WA0001 copy

// אמיתי ויסמן

Your email was successfully saved