בכל פעם שאנו נכנסים לרשת אנו עדים לאין ספור סיפורים ולעוד יותר אין סוף תגובות. לפעמים זהו סיפור קורע לב על ניצול שואה שמשתתף בעל כורחו במציאות נוסח ריאליטי "הישרדות- לא VIP", לפעמים זהו סיפור עצוב על ילדים שהתעללו בחיות (זו לא רק אשמתם, הם חלק מ"פירמידת מזון" שבראשה הורים אלימים), לפעמים סיפור על פקח מניאק, לפעמים נושא פוליטי, לעתים כלכלי, חברתי ועוד. כל סיפור מוגש בצורה הכי דרמטית והתגובות לא פחות מרעישות. חלק מהמגיבים מביעים זעזוע עמוק כי כשאתה יושב מול המסך אתה אדם נאור עם "ערכים" (מילה שחוקה ולעתים ריקה מתוכן). לאחר תגובה חריפה ברשת פעולת האקטיביזם הרשתי מסתיימת. מאמץ עילאי שואב אנרגיות, בחדר ממוזג, שמונע מאיתנו ברוב המקרים לנקוף אצבע, לקום, לצאת החוצה ולפעול למען מקום טוב יותר. רובנו צריכים להשתפר: לא רק לדבר-לעשות.

MON084009 (צילום: visualphotos.com)

אנחנו דור ה-Y, דור איכותי לכל הדעות (כמעט), אך דור מעט פאסיבי שיושב בנחת מול המחשב או הסמארטפון ומתפלסף. דור שיכול להשפיע על עתיד המדינה וגם ישפיע, אך הוא נשאב אל תוך הרשתות החברתיות, מקלס, מגדף, מבקר, חופר וחותך מבלי לצאת מנעלי הבית. הימים הם ימים בהם האידאולוגיה נותרה רק הגדרה במילון והחיזור "הרומנטי" הממוצע מסתכם בשליחת מסרון. היום אתה מתקשר עם השותף שלך בפייס אפילו כשהוא בחדר הסמוך, הודעת טקסט יותר מעניינת מהנוף הנשקף מחלון הרכב, שני אנשים יושבים אחד מול השני בבית קפה ומדברים בלי הרף. כל אחד בטלפון והיום נוח יותר להשקות גינה וירטואלית מאשר להרוות את הצימאון לאי בדידות. אנחנו כנראה מפתחים סוג של אוטיזם טכנולוגי-מודרני שמהותו היא נטייה לאדישות ופאסיביות.

אנחנו דור ה-"WHY " שנותר עם הרבה יותר שאלות מתשובות, שאלות קיומיות שצריכות להישאל. יציאתן לאוויר חשובה גם אם אין להן מענה מיידי או מענה בכלל. הדורות הקודמים בנו פה מדינה וכעת אנו מחפשים את עצמנו כדי להבין מה מניע אותנו ולאיזה כיוון יש להמשיך מכאן. הכל יותר מורכב ביחס לפעם כי לקנות היום דירה זו פנטזיה, לקיים סקס ללא הגנה זה מסוכן כמו לרדת לסיני (חצי האי, לא אזרח מסין), לאכול המבורגר מתפרש כשיתוף פעולה עם רוצחים, בקרוב כל שרברב ממוצע ייאלץ להיות אקדמאי (לדוגמא: תואר ראשון בניהול מערכות הידראוליות) והקונפליקטים במזרח התיכון לא הופכים לפשוטים יותר.

MYA23250 (צילום: visualphotos.com)

אנחנו הדור הזה שאמור לאייש עוד כ-20 שנה עמדות בכירות ביותר כגון ראש ממשלה ובכך לעצב את דמותה של המדינה (אם הקונספט הזה של "מדינה" יתפוס עד אז). תפקידי מפתח חשובים לא פחות ממתינים לנו מעבר לפינה וגם מעמדות קטנות יותר ניתן להביע דעה, להשפיע, לחנך ולקדם נושאים חשובים. אני פונה לכל הבלוגרים והבלוגריות בהזדמנות זו: בהפגנות שברחובות דביק וצפוף אז חדדו את העפרונות, הטעינו את העטים בדיו, הבריקו את המקלדות וקדימה "להעלות פוסט" כי עבודה מרובה עוד לפנינו ויש לנו את האמונה שבידינו הכוח להשפיע ולשנות.

// יונתן קישקה

Your email was successfully saved