לפני יותר מדי שנים טסתי לחודשיים מושלמים בתאילנד. התנאי לטיול או חופשה משובחים הוא שצריך "להרוויח" אותם. ואני וואחד הרווחתי. להחזיק עסק שאין לך מושג בו וחברה שאין לך רצון בה מובילים גם ילד בן 23 ל- Overload נפשי רציני. אז סגרתי את עסק, עשיתי X  על החברה וטסתי עם החבר הכי טוב לחופשה הכי הזויה, מופרעת, מהנה ומשחררת שהייתה ותהיה.


אה, סיאם, בתוך פחות משבוע כל האנרגיות האבודות חזרו וחזרתי להיות הבחור האנרגטי, המבסוט והשלו שזכרתי מהעבר. לעזאזל אפילו חזרתי לשתות וויסקי ולכתוב, הסממן האמיתי שלי לאושר. טוב טוב, מספיק... מאיר תירגע. אין לנו זמן ומקום לסיפורי תאילנד, הרי הבטחתי מכות. אז יאללה - למכות.


 


"מכיר פיסטינג אחי?"


מסיבת הפול מון בקופנגן, אני וג'ון האירי אחרי 24 שעות של שתייה כבדה עדיין על הרגליים. הקזנובה הלבנבן מחליק משפט מטופש, שעובד, לכיוון החזה השופע והצבוע באותיות "SD" (Super Drunk) של שתי עלמות חן. כמה דקות מאוחר יותר ג'ון נוטש עם אחת מהצמד ומשאיר אותי עם השנייה. בזמן שמוחי העייף והכבוי מנסה לברר אם יהיה מסוגל להעביר זרם חשמלי חזק מספיק בכדי להפוך את האינטראקציה עם "השנייה" למשהו פרודוקטיבי, מישהו קורא לי מאחור "Yo, pretty boy!" במבטא בריטי כבד.


בטוח שזה ג'ון, אני מסובב ראשי לאחור וכבר בזמן הסיבוב קולט בזווית העין משהו טס לכיוון הפנים. רסייה איומה נכנסת לי בלחי ואני מועד לאחור אך מצליח איכשהו להישאר על הרגליים רק בשל הידיעה שאם אני מתעלף, הדבר הזה מחסל אותי. הברמן התאילנדי עט מיד על השיכור האנגלי בן אלף הזונות וגורר אותו מהמקום תוך התנצלות של "ככה האנגלים". ואני? הלכה הסטלה, הלכה המסיבה והכי חשוב, הלך האגו.


ביום ההתאוששות למחרת, עשיתי עם עצמי חשבון נפש שהסתכם במסקנה שלמרות ההעפלה הבלתי נשכחת לגמר אליפות הצפון בג'ודו בגיל 13, "אתה ממש לא יודע ללכת מכות גבר". כסוג של חוויה מפצה, כבר בערב למחרת רכשתי לי ולחברי למסע כרטיסים לשורה ראשונה של תחרות הקיקבוקסינג המקומית שחשפה אותי לעולם מפוצץ האדרנלין של קרבות בין אנשים שאשכרה יודעים מה הם עושים.


  


"באקט? עכשיו?"


מאז, עדיין לא למדתי ללכת מכות אבל goddamn, הפכתי לאוהד לא רע בכלל. מיד אחרי הטיול גיליתי את ה-MMA  (אמנות לחימה משולבת)-  קרבות אחד VS אחד של מקצוענים מכל עולמות הלחימה שמטרתם לערוף אחד לשני את הראש בזירה סגורה עם חוקים מינימלים והנאה מקסימאלית.


התסכול שלי על שנותיה השחורות של קבוצתי יובנטוס התנקז לעולם ה-MMA שאימץ אותי לחיקו ולסיפוריו, לגיבוריו ולשיאיו. גיליתי ספורט חדש ואדיר באמצע שנות ה-20 לחיי ואהבתי כל רגע.


וכן, מדובר בספורט לכל עניין ודבר. והראיה? ה-MMA  הוא הספורט הצומח בעולם והלוחמים הם ספורטאי על שלא תמצאו בענפי ספורט אחרים. תראו אירוע אחד של ה-UFC ואחר כך, כששחקן הכדורגל התורן "יתמוטט" על כר הדשא לאחר ש"נפגע", לא תוכלו שלא לחוש בוז.


העולם המופלא הזה הוא Hardcore מזוקק- מטאל, גלדיאטורים מודרניים משני צידי המתרס, הזירה ננעלת. עכשיו אין לאן לברוח. ואז הפעמון מצלצל...



// עידן וולר

Your email was successfully saved