שומעת כפרה? היום נעסוק בקליקים של מצלמה, הגשמת חלומות ובמימוש עצמי בעודך מנסה לעמוד בנורמות החברתיות ועדיין לשמור על אותנטיות. או במילים אחרות- כיצד תהיי את.
את רואה את התמונה פה למעלה וישר אומרת: "טוב, זאת לא חוכמה, יש אנשים שפשוט יש להם את זה". ובכן, נכון חלקית. הנה, עוד תמונה באותה השיטה בדיוק.
אם הייתי נמלה כל התמונות שלי היו נראות ככהמדובר בסך הכל בפרספקטיבה שכל אחד יכול לשחזר. שלולית-רכינה-איתור נקודת המבט המתאימה ו-בום!
 

++ It is all a matter of perspective. #myperspective #tvtower #berlinerfernsehturm #reflections @reflectiongram

A post shared by Barak Fogel (@barakfogel) on

אוקי, נראה לי שהרעיון ברור. העניין הוא, שאנשים תמיד בטוחים שאם הצלחתי לצלם וזה יוצא טוב, אז המסקנה הברורה היא שאני חייב גם לעסוק בזה. ו"זה" כבר לא כל כך פשוט, מבינה? אני חייב להסתכל על עצמי במראה ולדעת שאני עושה מה שטוב לי, ולא רק מנסה לעמוד בציפיה החברתית הצפויה כל כך.
 

++ Mirror mirror on the floor... #reflection #monochrome #puddle #upsidedown

A post shared by Barak Fogel (@barakfogel) on

את יודעת הרי ש"נו, אז למה שלא תעשה עם זה משהו?" היא בעצם האחות הקטנה והמעצבנת של "יש לך פוטנציאל ואתה רק צריך לממש אותו". פוטנציאל בתחת שלי, בסדר? את בכלל מבינה במה זה כרוך?
כל פעם שמישהו אומר לי את זה אני מדמיין אחוזת פאר מול הנוף בעודי מחזיק מצלמה בנונשלנטיות אגבית. כאילו מדובר בנוסחה לפיה אם אתה מוכשר במשהו אתה צריך לעסוק בו, ואז תוכל לשבת כל היום בפיאצה על כוס קפה איטלקי וללהג על מפתחי הצמצם שהביאוך עד הלום.
 

Café nirvana #lattemacchiato and #nailspolish

A post shared by Barak Fogel (@barakfogel) on

אבל בעצם, דווקא עשיתי עם זה משהו. הא לך. בניתי-תכננתי-הזמנתי-העברתי-חנכתי ועוד פעלים שג'ימבו ג'יי היה בטח מכניס לשיר אם היה לו בית על סדנאות צילום.
הבעיה היא, שגיליתי שקשה להזיז אנשים מאזור הנוחות שלהם. כלומר, הם אומרים שהם רוצים ומראים הרבה התלהבות, אבל רוב בני האדם שנתקלתי בהם (יצורים מעניינים, כדאי לך) פשוט לא מוכנים להשקיע את האקסטרה מייל, או איך שלא אומרים את זה.
ולכן, כל ה"תעשה עם..." הופך להיות קצת יותר מסובך. כי זה לא רק אתה. אלו האנשים שסביבך שצריכים להגיב למעשה שלך, ואלה שמסביבם, והיכולת שלך להזיז, ואכזבות שלמדת וקמת ונפלת וקמת אלף פעם וחרא זה נהיה קשה, וארוחת הבוקר שלא תקנה את עצמה לבד.

אלו קשיים ריאליים, אמתיים לגמרי, והמציאות הפשוטה שנדמית לרגע בשאלה הכמעט ברורה מאליה "נו, אז למה אתה לא עושה עם זה משהו?" הופכת להיות קצת יותר מורכבת.
אז (ו... הנה זה בא) אולי דווקא בגלל, ולמרות ש-, ואף על פי כן וכנגד כל ה-, ולך עם הראש בקיר ותפרוס כבר כנפיים ופאק, תעשה עם זה משהו כבר.
עשיתי.
אז מה, מתי את באה לסדנה?
// ברק פוגל
לעוד ברק >> 
 

Your email was successfully saved