"תגיד", הוא שאל אותי, "למה אתה אף פעם לא זה שמבקש לנוח?". היינו בעיצומו של קטע שביל נוסף, והשאלה הזו הדהדה ברחבי שפלת החוף או המדבר או הרי ירושלים. זה לא קשור לחוסן פיזי, כי תיק זה תיק ודרך זו דרך ומתישהו הרי צריך לעצור. אבל אני לא אוהב לעצור, הרי רק התחלנו ואיך זה ייראה עכשיו. וזאת בדיוק הבעיה, כי בעולם שלי זה הכל הצגה, רואים כל שריטה בעדשה והתמונה יוצאת מטושטשת. אז אני מבריק אותה עם תמונות ומילים ורעיונות. שחלילה לא יחשבו שאני כמו כולם.

 

++ השינוי מתחיל בתוכנו. #tlvoftheday #telavivcity #barricade #rust

A post shared by Barak Fogel (@barakfogel) on

כשהתחילו לדבר על שברים בבית הספר היסודי הלכתי לאיבוד. מונה ומכנה, המרה לשבר עשרוני. אף פעם לא הסתדרתי עם שברים. אני חייב שזה יהיה שלם. צריך לחשוב על הכל, לדעת הכל ולהבין בכל. וזה מפחיד. זו כבר לא הביקורת העצמית המוגזמת שאנחנו נוטים לספח לעצמנו. שחררתי מזמן ולא יושבים לי שדונים קטנים על הכתפיים. כשאני אומר "אני לא יודע" מסתכלים עליי מוזר כי רגילים אחרת, זו אנומליה. 

יש פה בעיית שליטה. סליחה, יש לי בעיית שליטה. הכל צריך להיראות חסר פגמים. נהייתי כל כך מוצלח בהסתרה, שהיקום אשכרה מאמין לשקר הגרוע הזה. אני אדיש כדי לא לחשוף רגשות, מאיר פריימים כדי לא להראות טיפה חשיכה. לעולם לא אבקש עזרה, כי "תודה, הסתדרתי". פאק, לפעמים אפילו אני חושב שאין פה שריטות. שהכל חלק ושפתרתי את כל מה שצריך לפתור. שאין פגמים אמיתיים, מוחשיים, לא כאלה שאתה שולף בראיון עבודה כדי להתחכם ולומר שבעצם אתה טוב. "אני פרפקציוניסט וחייב תמיד להגיע בזמן, זה נורא". וואללה.

 

++ Electrified perspective #onepointperspective #symetry #electricpole #powerlines

A post shared by Barak Fogel (@barakfogel) on

אני מתאמץ יותר מדי. הכל זה מופע. ראזל דאזל ד'ם, זרה ניצוצות בעיניהם, והם יאמינו להצגה הדבילית שלך. רובי מבקש שניתן לו לשעשע אותנו, ואני כל כך מתחבר לבקשה הזו. תאהבו אותי כי הצחקתי אתכם. בבקשה, אחרת אני אמות, ממש כמו ליצן חצר. תמיד לייצר התפעלות, אפור מחוץ לתחום. רק זיקוקים וצבעים עזים. אבל כולם, כך מסתבר, משחקים את אותו המשחק. אסור להראות שבר, יש להצניע חרדות ופחדים, ואם כבר מציגים אותם אז עושים את זה יפה כדי לצבור עוד כמה נקודות. עצב מצטלם יפה ונכתב נהדר. אבל מה האלטרנטיבה? להעלות תמונה עקומה? האופק חייב להיות ישר לגמרי, הרשתית שלי רגישה לזה.

 

++ Panoramic skills---> top #damaged #panorama #towers #tlvoftheday #israeli_frame

A post shared by Barak Fogel (@barakfogel) on

הפרדוקס מגיע לשיאו העגום דווקא במקום בו אני אמור להצליח הכי טוב. איי'ם טוקינג טו יו, גירלז. תמיד חשבתי שאם רק אהיה מוצלח יותר בעוד משהו, אשפר את הסיכויים שלי להשיג את, את… את מי שזו לא תהיה, אבל היא מהממת ואין מצב שהיא הולכת עם הטמבל ההוא שרק עושה לה רע. אני לא יודע לעשות לך רע, אבל האבסורד הוא שזה בדיוק מה שמרחיק אותך.

איפה הקאץ', אני שואל, איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא. כל התכונות והכישורים שהשקעתי בהם את מרב מרצי וכוחותיי, אמורים היו לסייע לי להפוך לפרח הכי ריחני בסביבה. כזה שכל הדבורים עפות אליו. עליו. אבל משהו במערכת חסום. זה אני, ככל הנראה, אבל אף אחד לא מצליח להבין איפה הסתימה בצנרת. שנים שאומרים לי שיש לי פוטנציאל ואני צריך לממש אותו, אבל אף אחד לא טרח מעולם לפרט למה הכוונה. ואולי אני כמו דמותה הטרגית של מיסטיק מאקס מן, כזה שלובש צורה לפי הצורך והנסיבות, מתאים את עצמי לכל מסגרת ועניין, רק לא להיות אני עצמי. אבל זה בדיוק אני. וכל הזמן שואלים אותי מי אני ואיך זה שאני, ובעיקר למה שאני.
והפעם, אם לומר את האמת, באמת שאין לי מושג.// ברק פוגל

Your email was successfully saved