בחיפוש המתמיד אחר האושר אנחנו שוכחים שיש לו מחיר, שהוא כרוך בויתורים כואבים על חלקים מאוד משמעותיים בחיים. צריך לוותר על פחדים, להתמודד איתם. צריך לוותר על זמן כדי להכניס אנשים חדשים לחיים. לא ניתן לקיים קשר בלי להשקיע בו זמן. אז צריך להחליף שגרת פעילות אחת בשגרת פעילות אחרת. צריך לוותר על קשרים הרסניים קודמים, או על אפשרויות אחרות. אם אתה איתה אז אתה לא עם מישהי אחרת, ואולי עם האחרת זה היה יכול להיות עוד יותר טוב.

קשה לנו לקבל את זה שטוב לנו, כי אז מגיע הפחד שזה ייגמר, שזה לא אמיתי. הרי מה שעולה חייב לרדת, כך אנחנו לומדים מגיל צעיר; בסוף הרע יש טוב, אך בסוף הטוב יש רע. החרדה התמידית הזאת שהכל ייהרס משתלטת על כל המערכות. אנחנו מרשים לעצמנו ליהנות, אבל רק קצת, כי מחר הכל יכול להתהפך ואיזה מפחיד זה. כשאתה נותן לפחד הזה להניע אותך, יוצא שאתה רק מחכה שכבר יקרה משהו רע, ואז בעצם יוצר אותו במו ידיך. לפעמים כדי להתמודד עם הפחד הזה אתה משליך אותו הצידה, אומר לעצמך להתעסק במה שיש, ליהנות מזה. אבל הוא ממשיך לכרסם מבפנים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

++ Alcohol in, focus out. #alcohol #blurry #outoffocus #lights #purple

A post shared by Barak Fogel (@barakfogel) on


להיות ב"רע" זה קל כי זה מוכר. הדפוסים מוכרים וכן ההרס העצמי; יש משהו רומנטי בשתיה לשוכרה, בעישון לסטלה או ברביצה חסרת תועלת מול המסך. הנה, אני מסכן, בו הו. כשאנחנו משתכנעים שהנה סוף סוף, הטוב הגיע, תחילה אנחנו נצמדים אליו בכל הכוח. ההיצמדות הזאת יוצרת חיכוך, שבתורו יוצר חום שלפעמים שורף ואז אנחנו נבהלים. הבהלה הזו שולחת אותנו בחזרה למוכר, והמוכר הוא רע. העתיד מפחיד כי אנחנו לא יודעים מה הוא יביא איתו.

אנחנו בכלל לא בטוחים שזה אכן "טוב"; אולי רק נדמה לנו שטוב לנו. אתה מאושר? לא יודע. זאת תחושה סובייקטיבית למדי, ולכן אף אחד לא יכול להגיד לך אם טוב לך. את כל הבירור אתה צריך לעשות עם עצמך, והחושים מתקשים לספר את כל הסיפור. עוגת שמנת עושה לך טוב, אבל אתה יודע שזה לא טוב באמת, אלא רק התחושה הנעימה הזאת שהסוכר נותן. אתה מרגיש שרע לך באימון, אבל אתה יודע שזה בעצם טוב לך. עכשיו לך תחליט מה טוב לך באמת.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Inside-->out

A post shared by Barak Fogel (@barakfogel) on


אנחנו לא בטוחים שאנחנו ראויים לזה. מה עשית שמגיע לך כל הטוב הזה, בטח יש אינטרס סמוי שאתה לא רואה. אנחנו כל כך פגומים בעצמנו, אז קשה לנו לראות איך אנחנו מיטיבים עם אחרים, ולמה שהם יעשו לנו טוב. אנחנו רגילים שכדי לקבל צריך לתת, אז מוזר פתאום להיות רק בצד שמקבל, בלי צורך בתמורה מהצד השני.

הרע המוכר והטוב (הא הא) מספק לנו אישור מתמיד שאנחנו צודקים. הנה, ידעתי שזה לא יסתדר, את רואה? צדקתי. יותר נוח לנבא עתיד שחור, כי כמו הממשלה האמריקאית שפשוט מדפיסה עוד כסף כשחסר קצת דולרים, תמיד נוכל למצוא עוד משהו רע סביבנו. המוח שלנו מחווט לאתר פגמים, הרי כך עשינו את העולם טוב יותר - בתיקון שלהם.
וזאת בדיוק הנקודה. הרע שבחיינו יכול להשתנות, אבל אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. נכון, קשה לשבור מעגלים ודפוסי התנהגות, על אחת כמה וכמה כשמעורבים אנשים נוספים בסיפור. אבל בדיוק בשביל זה הם שם, כדי לאפשר לנו להאמין שאפשר, לתקן ולגדול.

אנחנו ראויים. מגיע לנו לקבל טוב, מותר לנו להצליח להתמודד עם הרע. מגיע לנו לנסות ולהיכשל ולנסות שוב. הרי אם התהליך הזה היה כל כך פשוט, לא היינו משחיתים עליו כל כך הרבה מילים.
אני ראוי, מגיע לי טוב.

// ברק פוגל

Your email was successfully saved