4-0. זהו מאזן השש-בש של מגי מולי. אל תקפצו, זה אני בצד של ה-0, אבל גם התוצאה הזאת לא העיבה על החוויה בשוק רוטשילד אלנבי. מגוון דוכני בוטיק שהבעיה העיקרית איתם היא שקשה לך לבחור באיזה מהם להשקיע את ארוחת הערב. הגענו למקום לקראת הופעה של "יציאת חירום", להקה ותיקה שעלתה לנגן כחלק מסדרת הופעות שהשוק מארגן בחודש אוקטובר. 

שלוש דקות לתוך ההופעה לא רצינו לצאת לשום מקום, אלא רק להישאר עם כוס היין ביד ולצעוק יחד איתם "או-או-או-או, נהדרת עלי".
זה לא סתם שהם פיזרו לוחות שש-בש על השולחנות. השוק משדר אווירה קלילה, מקום לבילוי שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי. כזה שנכנסים אליו ישירות מהרחוב להפוגה קלה מהרעש של אלנבי וההמולה של רוטשילד.

מגוון הדוכנים עושה את שלו. שיטוט קצר מגלה בר שמחזיק מאות (!) סוגים של בירות ויין מכל העולם, מלביה עם תוספות משודרגות והמבורגר "וויד" (כן כן) שהמוכר נשבע שאסור לו לגלות מה יש בפנים. משהו קורה כל הזמן, אבל לא בקטע מעיק ודחוק, אלא יותר בקטע של לא משעמם פה ויש למה לצפות גם אם באת רק לשתות שייק פירות ולהמשיך הלאה.

עם כל הנינוחות הזאת, אנשי השוק לא התפשרו על איכות הדוכנים. עם הפריחה הקיימת בשווקי אוכל, קל לפעמים ללכת על פתרונות זולים ומהירים, ובשוק רוטשילד נראה שהקפידו על קו אחיד ורמת מוצרים ושירותים גבוהה. 

לקראת אחת אחרי חצות הסתיימה ההופעה ויצאנו מבוסמים קלות אל הרחוב. היה כל כך סבבה, שפשוט המשכנו את הערב במקום אחר. ואולי בזה נמדדת גדולה של מקום - לתת לך גוד טיים ולהשאיר אותך עם טעם של עוד.
אז למרות הפסד צורם של 4-0, יצאתי עם חיוך. אל תדאגו, אני עוד אסגור את החשבון עם מגי.

// ברק פוגל
לעוד ברק >>

Your email was successfully saved