לפני שנה חזרתי מביקור קצרצר בפריז, והאופוריה עשתה את שלה. בתום ארבעה ימים של התרוצצויות אינסופיות ומתישות כדי להספיק לראות, לחוות ולאכול את כל מה שיש לעיר הזאת להציע, אף על פי שלא הגעתי אפילו לפירור, מה שהצלחתי לחוות השאיר אותי מאוהבת.

אמרתי לעצמי בתקיפות ״את חייבת לגור בפריז! כי... כי... יש כל כך הרבה סיבות!״ 
אך ככל שעבר הזמן והאופוריה התאדתה, כל אחת מהסיבות נהייתה יותר ויותר קלושה:

״יש בה אוכל מדהים, פטיסרי מהשורה הראשונה ומאפים משוגעים״
נכון, האוכל נפלא. רגע, כן? כן, הוא באמת מהטופ שבטופ, אבל תכלס - אין על האוכל של ההורים שלי, ואין תחושה טובה יותר מלהכין משהו בעצמי שממש יוצא ראוי למאכל. ואת זה אפשר לעשות בכל מקום, לא?

״כי זו עיר מלאת השראה. אני אקבל רעיונות מדהימים, אפתח לאנשים חדשים ואצא להרפתקאה חדשה בכל יום״
ההשראה לא מוגבלת בתחומי מקום מסוים. יש השראה בכל דבר, יש אנשים מופלאים בכל פינה בעולם, ולרעיונות טובים יש נטייה להגיע דווקא כשלא מצפים, באחר צהריים מאובק בקו 89 של דן.

״שם יודעים להתלבש, ומעריכים בגדים באמת. אני אוכל סוף סוף להיות הפאשניסטה שקבורה בי, עמוק מתחת לטייץ מהנס ולטישירט מסלון ברלין״
פריז היא אמנם בירת האופנה הבינלאומית, אבל מה שלא היה לי אומץ ללבוש בארץ אני גם לא אלבש כאן. בגדים אפשר לקנות בכל מקום, ואני אפילו מעדיפה לתמוך בביגוד תוצרת הארץ, הדברים הטובים באמת יקרים וגם בכלל אין לי מקום לכל הטקסטיל הזה.

״כאן אני אחיה באמת. איך אפשר להיות עצבנית, כועסת או עצובה במקום כמו פריז?״
לצערי ולשמחתי, אני אשאר אותה בחורה שהייתי בארץ, לא משנה לאן בגלובוס אני אגיע. מה שהטריד אותי שם יטריד אותי כאן, אם בארץ מצאתי אושר משיטוט ברחוב גם כאן זה יקרה, ואם התעצבנתי על עניין עקרוני כלשהו, העיקרון יישאר גם פה. באופן כללי - הכל יהיה אותו הדבר חוץ מהתפאורה. פריז לא תשנה אותי כבן אדם, וטוב שכך. אני די מרוצה מאיך שהייתי עד עכשיו.

אני אלמד דברים חדשים? בודאי, אבל אני לומדת דברים חדשים בכל מקום.
זו הזדמנות לגור עם בן הזוג? נכון, אבל היו עוד ויהיו עוד.
תל אביב יקרה? גם פריז.
יש מלא מקומות בילוי? גם בתל אביב.
התחבורה בארץ לא משהו? גם בפריז, למרות שהיא קיימת גם בשבת שזה יתרון גדול, התחבורה עדיין לא חפה מחסרונות.
יש תמיד מה לראות? גם בארץ.

אז אני לא אתאהב במסייה צרפתי, לא אכתוב את הספר ההוא שיהפוך לרב מכר, לא אחזור אחורה בזמן לתקופת הרנסאנס ולא אתלבש יותר יפה מבדרך כלל. אז אולי עכשיו, כשאין לי ציפיות בכלל וכשאין שום תכלית לזמן שלי כאן - אולי עכשיו אתחיל באמת ליהנות.

// בר דמתי
 

Your email was successfully saved