תפסת אותי מצלם חבר ואמרת לי שלום. אם זה היה תלוי בי - אף פעם לא הייתי אומר לך שלום. לא רציתי להיכנס לסמול טוק הזה אחרי כל כך הרבה זמן, מי יודע מה יצא החוצה. לכן ממש רציתי להימנע כשקראת לי לשבת איתך בחוץ על סיגריה. נו מה? התחלת לעשן באופן סופי? כמעט כעסתי עלייך, אבל מי אני שאשפוט? את לוקחת עוד לגימה מהיין ואני רואה שאת כבר לא מאה אחוז בפוקוס. זה מקל עלייך?

דיברנו כמעט שעה. אני חושב שניסינו ללבן את הזמן שאחרי הפרידה. ניסית להסביר לי למה היית כל כך רעה אלי למרות שאת זו שנפרדת ממני. אמרת לי שהאגו שלך נפגע. האגו שלך נפגע?! היינו ביחד כמעט שלוש שנים ובסוף החלטת להיפרד. תירצנו את זה בזה שאנחנו לא מחפשים את אותו הדבר יותר, אבל האמת היא שהפסקת להימשך אלי. אמרתי לך "אם היינו ממשיכים - הייתי סובל". לא הייתי צריך להסביר יותר מזה. אם היינו ממשיכים - היית ממשיכה לחלום על אחרים, היית ממשיכה לרצות אחרים, היית ממשיכה לחשוב שאני לא מספק אותך, היית ממשיכה להפסיק להימשך אליי, היית מפסיקה לרצות אותי. גם אם היינו ממשיכים - הייתי מפסיק את זה.

דיברנו שעה יותר מדי, לא בטוח על מה ולמה. לא בטוח אם זה עשה טוב או פתר משהו, אבל דיברנו. זה היה ספונטני והרגיש קצת מכוון, כאילו ידעת שאת הולכת להגיד לי שלום, ולגרום לי להרגיש הכי פחות בנוח שאפשר. ככה את, משוגעת על כל הראש. לא דופקת חשבון לאף אחד.

אז דיברנו שעה יותר מדי, על הא ודא, וניסית קצת לקשר את החיים עצמם לכל העצבים שאני מרגיש ורוצה רק לכעוס עלייך. שאלת אותי לשלומי והשבתי "בסדר", הסתכלת עליי בתמיהה ואמרת "רק בסדר?! החיים מדהימים!" אני לא מבין, מה השתנה בשנתיים האלה? איך התבגרת ככה? איפה כל הבגרות הזאת הייתה כשהייתי צריך אותה אז?
בכל אופן, אם לדבר מהלב - אני שמח שטוב לך, אבל השיחה הפכה להיות יותר ויותר מעיקה, ורציתי ללכת.

מצאת את עצמך אומרת לי - "איך אני שמחה שמצאת מישהי! אני יודעת שזה נשמע צבוע, אבל אני ממש שמחה בשבילך, ואני אהיה שמחה גם כשתמצא את האהבה והשלישית והרביעית והחמישית!" הבהרתי לך שהאהבה הנוכחית שלי היא לעולם ועד, השנייה והאחרונה. נפגעת מזה? את יודעת, היית האהבה הראשונה שלי, הייתי בטוח שיבוא היום ונעמוד שנינו תחת החופה, שיכורים מאהבה ומיין, נישא דברים וננשא לעולמים. את, זו שכל כך אהבתי, את זו שגרמת לי להפסיק להאמין באהבה ראשונה. החיים הם לא סרט של דיסני, למרות שאת כל כך אוהבת את אלו, וכל כך היית רוצה שיהיו. אהבה ראשונה לא מסתיימת ב"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", מקסימום ב-"היא זרקה אותו והוא נותר מרוסק מתחת לביתה".

עברו שנתיים מאז הפרידה - כמה מים עברו בנהר, כמה גשרים נשרפו, כמה חברויות נגמרו. כמה עצבים יצאו וכמה כאבים נעלמו. ניסינו לדבר פעם אחת אחרונה וללבן את הדברים, אבל זה לא צלח. אמרתי לך, היית האהבה הראשונה שלי, וחסמת אותי.
אז מה אם הורדת את החסימה, אז מה אם המשכת הלאה, אז מה אם מבחינתך אנחנו רק מי שאנחנו, ולא סתם אקסים.
אז מה אם את לא מרגישה כלום כלפי, זה לא משנה.
תרצי או לא תרצי לשלוח הודעה, אני לא מוריד ממך את החסימה. להתראות אהבה ראשונה, נעמת לי מאוד.

// בר ידידיה

Your email was successfully saved