אחד הדברים הטובים באוניברסיטה זו האפשרות לעשות מלגה. לא משנה מה, העיקר לפעול למען עשייה חברתית. המחלקה למעורבות חברתית בבן גוריון מפעילה מספר מלגות, כל אחת חשובה בתחומה, והמטרה העיקרית היא - לעשות טוב. השנה אני משתתפת במלגת "הדירות הפתוחות" המספקת הזדמנות לסטודנטים להכיר מקרוב את חברי הקהילה הבאר שבעית. התוכנית מספקת דירה באחת השכונות הוותיקות, ובתמורה עלינו להפעיל חוגים לתושבים, להכיר אותם מקרוב, להטמיע בהם ערכי אחריות ומעורבות חברתית ובעיקר להיטמע.

כל פתיחת שנה, המחלקה למעורבות חברתית מעבירה סמינר בחאן השיירות, מקום לינה המאפשר להתנתק קצת מהעיר, לראות מדבר כל היום, וכמה גמלים במרפסת. השנה, נושא הסמינר היה "מנהיגות בעידן החדש". במסגרת הסמינר הועברו מספר הרצאות של מנהיגים בתחומם, סדנאות ומפגשים צוותיים לעיבוד תכני הסמינר.

מהי מנהיגות? מנהיגות היא יכולתו של אדם או קבוצת אנשים להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת במינימום סמכות. ואם נדבר תכלס, המטרה המשותפת היא להוביל לשינוי.

לאחת ההרצאות הגיעה דפני ליף, מנהיגת המחאה החברתית שהתרחשה ביולי 2011, הציגה בפנינו את הסרט הדוקומנטרי שיצרה ולאחריו ענתה על שאלות. הדמות המרכזית בסרט היא דפני, המאפשרת לצופים לראות את נקודת מבטה מתוך פנים המחאה, איך הכל התחיל ולאן זה הוביל. היא חושפת את הכעסים, הבכי והתסכול אשר התעוררו בעקבות המחאה, את ההתרגשות, השמחה והאחדות בקרב מארגני מהפכה, את ההמולה שעוררה המחאה בתקשורת ואת התגובות שלה. בקיצור, דפני ליף הציגה בפנינו את הקרביים שלה בסרט, ופייר? אני התרגשתי.

אתם יודעים מהו טירוף? המחאה היא טירוף. המהפכה שכמעט קרתה, היא טירוף. האומץ שקיים בתוך ליבם של אנשים, בתוך ליבם של מנהיגים, הוא טירוף. היכולת להחזיק מעמד בשביל מיליונים, זו טירוף.
לחולל שינוי זה טירוף.


ככל שעובר הזמן בסמינר, שנמשך יומיים בלבד, ההרצאות והמילים התחילו לחלחל למחשבות. הקשבנו ללא מעט הרצאות של מנהיגים בתחומם - בין אם זה בחינוך ובין אם במאבק בגזענות ובנכים, בין אם זה לפעול למען נגישות ובין אם לשוויון- כולם פועלים, כולם משנים, כולם עושים חברתית. ואת יושבת מולם ותוהה לעצמך - האם תצליחי לחולל שינוי? איזה שינוי את רוצה לעשות? מה מפריע לך בחברה? האם יש לך את היכולות של כל אותם מנהיגים וראשי קבוצות ששמעת? האם את טובה מספיק? את בכלל מסוגלת לזה?

הרי עד עכשיו היית באזור הנוחות שלך, בשכונת המגורים השקטה בעיר האהובה עלייך, והשנה את הולכת לגור לצד אנשים שחייהם שונים משלך, כאלה שגורלם שפר עליהם וכאלה שהרבה פחות, ולשם שינוי את כן צריכה להגיד שלום במעלית ובמדרגות, ולא רק זה - את צריכה להוביל שינוי.
ולכי תעשי את זה. לכי תחוללי שינוי באנשים, לכי תטמיעי ערכים ולכי תיטמעי בחברה, לכי תגרמי לאנשים להאמין בעצמם, כשאת בעצמך לא מצליחה.

העניין הוא, שהפעם, אחרי הלילה במדבר - את מתחילה להאמין. את מתחילה להקשיב, את מקבלת עצות, את מקבלת אנשים, את צופה בתהליכי חברות, את צופה בקסם הקטן של הדברים. הפעם, אחרי הבוקר במדבר, את מתחברת לעצמך קצת יותר, אכפת לך פחות ממה יגידו, אכפת לך פחות מאיך יחשבו, ועם זאת - את חושבת רק על אחרים.

הפעם, בחזרה מהמדבר השקט אל תוך באר שבע, את מסתכלת על הנוף והשקיעה ומחייכת. את מדמיינת את הנערה מהשכונה שתתחברי אליה, את תאמצי אותה והיא תאמץ אותך, היא תהפוך למשפחה מאמצת, ואולי אפילו תוציאי אותה מהקופסא שהיא נמצאת בה. אולי תעוררי בה השראה, אולי היא תעורר בך תקווה, אולי היא תלמד אותך דבר או שניים. אולי, כן תצליחי לחולל שינוי. ולו הכי קטן, הרי שכל אדם הוא עולם ומלואו, ואם הצלת אחד, הצלת עולם.

// בר ידידיה

Your email was successfully saved