מאז השירות הצבאי שלי ובעיקר אחרי החוויה בתגלית, ידעתי שאני רוצה לעסוק ביחסים בינלאומיים. התחום ריתק אותי, וכשנרשמתי לאוניברסיטה החלטתי לשלב גם תקשורת, סתם כי זה היה נשמע נחמד כתוספת (עם הזמן הבנתי שזה התחום שקורץ לי הרבה יותר. אולי התהליך גרם לי להבין את זה, אולי התת מודע).  

כשהגעתי לאוניברסיטה לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות או למה דווקא את זה בחרתי. ידעתי שמשהו משך אותי למדעי החברה, שלא לומר, מדעי החבר'ה. ואכן, פגשתי אנשים מדהימים, מגוון של סטודנטים וסטודנטיות לא מתפשרים שאיתגרו אותי בשאלות קשות; שגרמו לי לא פעם לשנות או למתן דעות, להקשיב, להיות אקטיביסטית, להיות ערה לדברים חשובים, לשאול שאלות בעצמי ולשאול את עצמי – למה אני לא עושה יותר? 

נתקלתי במרצים מלאי תשוקה למקצוע, מקוריים, חריפים. אין ספק, חלקם היו גם רדומים, טרחנים, צפויים ולא מחדשים, אפילו מתסכלים, אבל אם אסתכל על שלוש השנים האחרונות – ברור לי שלא ויתרו לי, שלא סתם סימנתי וי. למדתי להיות ביקורתית, לנתח, לחשוב מחוץ לקופסא. וכן, בין היתר גם לשנן כמויות אדירות של חומר, שזה חלק מהאתגר. לא מעטים היו השיעורים שבהם הרגשתי חזרתיות, תשישות והתנוונות, ובחלקם לגמרי ההפך, אבל לא כל הסטודנטים הרגישו כמוני על אותם השיעורים אז כנראה שלפעמים זה פשוט עניין של טעם. 

בקרוב אהיה בוגרת תואר ראשון בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית, ואני שואלת את עצמי, מה עשיתי בשלוש השנים האחרונות? מלבד הלימודים עצמם, שפתחו אותי לאפשרויות בלתי נדלות, למדתי לראות את העולם אחרת – הלימודים ביגרו אותי, וגם החיים. הכרתי אנשים מכל הקשת החברתית שהיו שווים את כל המסע, שאכפת להם באמת, אנשים שאני בטוחה שעוד ינהיגו אותנו. למדתי על החברה, על עשייה חברתית, על האדם החושב והעושה. למדתי להיות ביקורתית, גם ביחס לסביבה שלי, אבל בראש ובראשונה על עצמי.

אוניברסיטה יקרה, תודה על שלוש שנים בלתי נשכחות. על רגעים קשים ורגעי הצלחה, תודה שהכלת אותי ואת האנשים שסביבי שניסו להטביע את חותמם. אני בטוחה שנחסר לך, אבל כמונו עוד יבואו וימלאו את מסדרונותייך סטודנטים וסטודנטיות חדורי מוטיבציה עם ברק בעיניים. נתראה בתואר השני.   

// בר שלג
 

Your email was successfully saved