מכירים את החיים בסרט האלו שהעבודה שלהם היא לשתות? האנשים האלו שטועמים את היין לפני שמזמינים אותו במסעדה, מדברים על עפיצות, מתיקות, עקבות של פרחים וכו'? אלו שאתם רואים סטורי שלהם בתערוכת יין באמצע שבוע, באמצע היום- כאילו הם לא עובדים?! ה(א)נשים האלו שבדיוק נמצאים בין עבודות ורגע לפני שהן חוזרים לשגרה מנצלים את הזמן להרים כוס לחיי התחלות חדשות, ה(א)נשים האלו הם אנחנו, נבחרת היין של "מה וזה", או יותר נכון קפטניות נבחרת היין – נטלי אליאס וגיל כרמון, נעים מאוד.
לאחר שבאורח פלא מצאנו את עצמנו חסרות מעש באותה תקופה, נפלה עלינו הזדמנות משמיים, כזו שתפורה בדיוק למידותינו- ללכת לתערוכת יין, סומלייה 2018, ואנחנו? עלינו על מדי מבקרות היין וקפצנו על ההזדמנות!
צהריי יום שני, אחרי שקצת התעוררנו, אכלנו איזה משהו קטן, כי כמובן שאסור לשתות יין על בטן ריקה, הגענו להיכל התרבות ללגום קצת יין איכותי. 
מבין כל דוכני היין בלט בתפארתו הדוכן של יקב רמת הגולן שהשנה כל כולו היה בסימן פרס ירדן. על המתמודדים בכל קטגוריה היה להפגין את ידיעותיהם בתחום היין. 
בין היינות שהוצגו בתערוכה, הוצג הירדן בלאן דה בלאן שצורתו מזכירה בקבוק שמפנייה מהיוקרתיים ביותר, ולנו, חיות בסרט שכמותנו, לא היה לנו ספק שאנחנו חייבות להתחיל את היום שלנו בטעימות, או שמא כוס, של היין המצוין הזה.
יין מבעבע, מרענן, שכנראה אם היינו בחבל שמפיין- ממזמן היה מתהדר בתואר "שמפניה", שכן הוא מיוצר בשיטה המסורתית. למרות שהיין עשוי כולו מענבי שרדונה, זן ענבים שלנטלי אישית תמיד מזכיר בושם של אישה זקנה, היין היה פשוט טעים וכייפי עם ניחוחות של תפוח ירוק ואגסים (הבטחנו פלצנות לא?) ולחלוטין היינו מכתירות אותו כ-יין של 2018, עם מחיר זול יותר משל שמפנייה וטעם, לטעמנו- הרבה יותר טוב.
המשכנו עם גמלא השמורה ויונייה שרדונה שמורכב מ-80% ויונייה ו-20% שרדונה, יין שנותן מענה בדיוק באמצע, לא יבש מדי ולא מתוק מדי, לא חמצמץ ולא שמנמן (ולא בושם של זקנה), גם הוא כמובן עם תמורה נהדרת לכסף.
אחרי הבלנד המעניין, החלטנו לטעום מזן הענבים האהוב על גיל- סוביניון בלאן, ואנחנו מתנצלות מראש על המשפט הבא- כל שלוק מלווה בטעמי אשכולית, חמצמצות ורעננות בדיוק במינון הנכון, סוביניון בלאן ירדן ישראלי וקליל המתאים בדיוק לחך בצהריים חמימים באמצע החורף.
לא יכולנו להתעלם מבקבוק המגנום של ירדן מרלו 2003(!), יין שהשם שלו לחלוטין הולך לפניו, יין שאפילו גיל, שהיא פחות חובבת יינות אדומים התענגה על כל לגימה שלו. יין עמוק, עם גוף ונוכחות, אבל יחד עם זאת לא כבד מדי, עם ניחוחות מהנים של פטל ודובדבן וצבע אדום עמוק (או כמו שגיל אומרת- "תשיגו לי אודם בצבע הזה ומיד"), יין שאתם לחלוטין יכולים לשתות לצד צלחת גבינות, קדרת בשר או עם בן אדם אהוב לצידכם. 
המשכנו להסתובב בתערוכה, אבל בסופו של דבר תמיד חזרנו לריפיל ביקב, כי איך אפשר להתחרות עם הטעמים המוכרים והיין המדויק?
 
עד הכוס הבאה,

// גיל כרמון ונטלי אליאס
 

Your email was successfully saved