"אם תשב בפינה של השולחן - אין סיכוי שתתחתן בשבע השנים הקרובות".

אני בן 36, רווק, וכל העולם ואשתו תוהים למה. אני לא "נחתום" ולא "מעיד", אבל ישנם נתונים...
אני נראה לא רע, יש לי שני תארים, דירה מקסימה, רכב ושני חתלתולים מדהימים ושובבים.
אוקיי, אז דפקתי כמה מערכות יחסים במשך השנים בדרך כזו או אחרת... אבל רווק בן 36 ואשכנזי?!
(את האשכנזי הוספתי כי נראה אותך מתמודד עם אמא פולניה שלכל החברות שלה כבר יש נכדים).

בין ימינה לשמאלה, בין לייק לעוד סלפי שאני מצלם בכדי לרענן את התמונה באפליקציה, בין עוד דייט כושל לדייט מושלם שלא מתקדם לשום מקום, אני מוצא את עצמי מתחיל להאשים את כל העולם הגשמי, כולל השולחן המזדיין עם הפינות שלו שכאילו יוצרות זוויות של חיוך מלגלג שזורק לי "אתה בחיים לא תתחתן"!!! הוא עוד מוסיף מפה על פשע, "רואה את הכיסאות האלו? לפחות לי יש מערכת יחסים...".
הקטע היותר מצחיק הוא, שיצר הרע שיושב לי על כתף שמאל מכניס לי עוד אילוזיות. שולחן מרובע? 'זדיין! אני מגיע גם במלבני, מעוין, איך שלא תהפוך אותי תמצא זוית.

חשבתי להתחכם. זרקתי אותו, את הכיסאות שלו, תם הטקס עם השולחן! קניתי שולחן עגול! ג א ו נ י לא?
חד משמעית לא!!! הוא היה כל כך חסר פרופורציות וגרם לי שוב לשבת בפינה. אמנם בפינה של החדר, אבל בשבילי פינה כבר הייתה פינה. באותו היום היה לי ראיון עבודה, השולחן של המנהל צמוד למדפסת, הכיסא? בפינה. בקופה של הסופר הממתקים בול באמצע, הקופאית? מעבירה את המוצרים דרך הפינה. לרגע אפילו התחלתי לאכול ספרים שהמוצרים שלי לא יתעכלו לי כי הם עברו דרך הפינה... קופה זה בוודאות לא חופה.

איך להמשיך? קברי צדיקים... אוי אותם קברים של זצ"ל שנשכבתי עליהם... מרובעים, מלבניים ותמיד יש המון שנשכב על הקבר ואני מוצא את עצמי רק נוגע בקבר ומתפלל, בפינה. 
מה, חכמינו זכרונם לברכה לא חשבו קדימה? לא יכולים היו לבקש להיקבר בקבר עגול? 

כבר התחלתי להתכתב עם מישהי מה"צפון" כשזמזמתי לי "איזה כיף, סוף סוף קל"ב", שאלתי אותה מהיכן בדיוק בצפון היא השיבה "ראש פינה". זה לא המשיך משם...

90 מעלות... אתמול החבר הכי טוב שלי התחתן, קיבלתי את הכבוד לששבן אותו. עם החליפה הכי יפה והעיניים הכי דומעות נעמדתי בחופה. עד שהדי.ג'יי. הכריז בדי.ג'איות מופתית - "בואו נקבל במחיאות כפיים את ההורים של הכלה"!!! "ההורים של החתן"!!! זזתי צעד ואז עוד שניים והגעתי לאותה הזווית השטנית של הפינה.

זהו!!! גמלה ההחלטה בלבי! רוצה להכיר אותי? בואי עגולה! בואי לא ניכנס לפינות. אולי נבלה שבע שנים ביחד עד שנתחתן, אבל בסוף זה יקרה. בואי ננהל את המערכת הזאת "מחוץ לקופסא", אל תהיי מרובעת.
בואי נתגלגל בעליות והירידות, בואי נגלגל, בואי נבין שהגלגל מסתובב. שאת הסיבה ואני המסובב.
אני בשל כבר! הסיר שהתבשלתי בו? עגול! תהיה לנו חופה עגולה וילדים עגולים ולכלב שלנו נקרא "גולי", זכר לזה שהכרנו פה דרך הפוסט.

אין לי בעיה להתחייב לאכול קובה סלק, פלאפל וגפילטע פיש לעד כל עוד זה יבוא בעיגול.
מצד שני, אני יודע שהחיים הם לא טייק אוואי, הם לא תפריט משלוחים. עוד נגיע למקומות פחות עגולים, אבל כשזה יקרה, אני מבטיח שלא אעגל פינות.
ואולי, רק אולי... אענוד לך טבעת על האצבע, מרובעת...
תמונה: angel mi
// גיל צימרמן

Your email was successfully saved