מזל טוב! החלטתם לעבור לגור ביחד. לרוב האנשים הנורמליים זה נשמע כמו צעד משמח, אבל אני, תגיד לי מאיר, אני לא נורמלית להיות נורמלית?
בכל צעד שקשור במחויבות והידוק הקשר מתעוררים אצלי כל השדים ויוצאים מהמגירות: כשפוגשים את ההורים, כשנשארים לישון, כשבאים לאירוע משפחתי ראשון, כשסוגרים טיסה ראשונה לחו"ל... ואם זה לא ילך? אם אמא שלו תשנא אותי? מה אם אני ארייר כל הלילה, אנחר ואצחקק מתוך שינה (לא אני, כן? סתם, שמעתי שיש אנשים כאלה), ואקום בבוקר שאחרי אל פתק לבן שנכתב בחיפזון בעט שחור? מה אעשה עם כרטיס הטיסה אם ניפרד? מה אעשה עם כל השירים בפלאפון שמזכירים לי אותנו? לאן כל זה ילך?

אז כן, כשהחלטנו לעבור לגור ביחד, אותם שדים מוכרים שמלווים אותי כל חיי יצאו מהמגירות בהתרגשות וצהלה לקראת שדרוג חייהם ומעבר אל מגירה משותפת בארון החדש יחד עם בן הזוג.
אותו דיסק שרוט מנגן לי על הלב, לא מדלג על שום שלב בדרך. למשל, קנינו שטיח שאגי מהמם בצבע בז'. מה יהיה אם ניפרד? נמכור אותו? למי זה הולך? אולי כדאי שאני אקנה אותו, רק ליתר ביטחון, שלא יהיו אי הבנות. ואם יהיה לי קלקול קיבה ואני אתקע יומיים בשירותים? איך שומרים על רומנטיקה ותשוקה כשאת תקועה באסלה מצחינה ומרגישה כמו פח מלא פסולת רטובה ששכחו לפנות?

ואם יימאס עליו שאני מבשלת עם מוזיקה ושרה? בהתחלה זה חמודי כזה, אבל בשלב כלשהו זה בהחלט יכול להיות מעצבן, כי לא כולם אוהבים כל כך את המורדים (לכו תבינו) ואז יימאס לו ממני ומההצגות שלי וממצבי הרוח, ואיך אני אמצא דירה חדשה? מה, לבד? איך אני אראה לשוכרים שירצו להיכנס במקומנו את הדירה בלי לבכות על כל בלטה ברצפה שתדקור לי את הלב בזיכרונות? אני אראה את הדירה בוכה ואז אף אחד לא ירצה להיכנס במקומנו ונצטרך להעביר חודשים על פני חודשים כמו שתי רוחות רפאים בבית.

ואז, מחשבה מבעיתה אולי אפילו יותר מכל המחשבות האלו יחד עלתה בי,
מה יקרה אם זה יעבוד?
מה יקרה אם נעבור לגור ביחד, ונגלה שממש כיף לנו? נתמכר ביחד לסדרות טלוויזיה ולא נרמה ונראה פרקים לבד, לא נתחשבן על מי הוריד את הזבל ומי שטף כלים, נתמכר להרגל של לישון יחד כל לילה ולא נבין איך ישנו באלכסון עד היום, נכין מאכלים שהם רק שלנו כי בסופר זה רק שנינו אז וואלה קונים מה שבא לנו...
הולי שיט, מה יקרה אם זה יעבוד?
זה אומר שנתחתן?

רגע, אנחנו עוברים לגור עכשיו ביחד, אבל בעצם בודקים אם אנחנו הולכים להתחתן? זה מה שקורה פה עכשיו? כי אז מדובר בשרשרת פחדים אחרת לגמרי שבה עוד לא נתקלתי ואני לא בטוחה שאני מוכנה לזה!
אנחנו עומדים לעבור לדירה השלישית שלנו ביחד. יש ימים שבהם בא לי להתחתן איתו ושנקים ביחד שושלת שתאדיר את אהבתינו הנצחית, ויש ימים שהוא מעצבן אותי ובא לי להיפרד ממנו והוא יודע כבר שהשטיח שאגי הולך אליי. מצבי הרוח שלי, כמו שניתן לראות, עדיין כאן. גם המחלות, והשירים, והעצבים, ופח הזבל, והכלים בכיור, אבל איכשהו, גם הוא ואני, עדיין כאן.

// גלי סיטון

Your email was successfully saved