בעוד עשר שנים. מאיפה אני יודע? למה שאדע איפה אהיה בעוד עשר שנים? למה שיהיו לי תוכניות ל-2028? איזו מן שאלה זו לדייט ראשון? תשאלי מאיפה הצלקת בסנטר, תשאלי מה עשיתי היום, כמה אחים יש לי... תשאלי שאלות הגיוניות, שאלות עם עומק - שאלות שאלות (רפרנס לדומינו)!

היא נכנסה לרכב, היו את הרגעים הרגילים - שלום מובך, אני לא אומר כלום על שחיכיתי עשר דקות,  על הסטיילינג המזעזע, האודם על השיניים - נו, הרגילים.
אני מתחיל בנסיעה לעבר היעד ואז זה קרה, ״אז גל, איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?״. הראש והפה לא תיפקדו בסינכרון מלא ותוך כדי שאני חושב ״לא יודע לגבי עשר שנים, אבל עוד שעתיים אני בבית באופן וודאי ולא מדבר איתך״, אבל יצא לי ״וואי זו שאלה קשה.. אני צריך לחשוב על זה״.
חשבתי על זה, אחרי כשלוש שעות וקצת הייתי בבית, במיטה, בוהה בתקרה ומנסה ממש לשכוח את מה שקרה בשעתיים האחרונות. בעיקר חשבתי על למה לענות על השאלה הזאת? אני לא יודע מה יקרה מחר, אני לא יודע מה יקרה בעוד שעה, מה קשור בעוד כל כך הרבה זמן?
יכול להיות שהייתי מתאהב בך אחרי חצי שעה ושוכח ששאלת את השאלה המטומטמת הזו בכלל אז עשר שנים?

מי שאני עכשיו יכול להיות הבנאדם ההפוך ממי שאהיה בעוד שנה או שנתיים. אני לא יכול לתכנן שום דבר כי בעוד עשר דקות חיי יכולים להשתנות מן הקצה אל הקצה. זו שאלה נדושה ששמורה לראיונות עבודה נדושים בהם שואלים עוד שאלות נדושות כמו ״מה החסרונות שלך?״ וכדומה. אני בנאדם דינמי ומתאים את עצמי לסיטואציות, למשל בסיטואציה הנוכחית הנמכתי מאוד ציפיות.

כעבור כשעה עם השאלות הרגילות, היכרות בסיסית ושתיקה מביכה ראשונה בדייט המביך הראשון, היא שאלה שוב ״נו, חשבת על זה? איפה תהיה בעוד עשר שנים?״. שוב המוח והפה לא הסתנכרנו ותוך כדי שאני חושב ״תגיד שעוד לא!״ יוצא לי מהפה ״אני אגיד לך את האמת, נראה לי שזה פחות מתאים״.

היא נבהלה וישר הסתייגה ב״וואי אני ממש מצטערת, לא ידעתי שזה נושא קצת רגיש, סליחה״. אחרי שניות של שקט שהרגישו כמו נצח והכל בהילוך איטי מסביבי כולל הכוס שנפלה למלצר ההוא מהמגש (ידעתי שזה יקרה מהרגע שנכנסנו, קיוותי שזה יקרה לפני החשבון) הסברתי את עצמי ״לא לא, אני חושב שאנחנו פחות מתאים״.
היא נעלבה, שוב שתיקה מביכה, חשבון, מוריד אותה בבית ואז ״אם תתחרט ותצליח לחשוב על עוד עשר שנים, דבר איתי״. כנראה שהיא לא שמה לב למוטיב החוזר עם השאלה הזו.

אגב,
את הצלקת קיבלתי בגיל 8 כשקפצתי על הספה איזה 300 פעם ובפעם ה-301 פיספסתי את הספה והסנטר שלי פגש את השולחן.

// גל ג'יבלי

Your email was successfully saved