מזל טוב וברוכה הבאה, הגעת לאיבוד! כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, גם לאיבוד יש כללים משלו, חוקים ונוהל הכנסת אורחים שלא יבייש את מיטב האצולה הבריטית. אז לפני שאת מתחילה לתהות, להילחץ, לספור נשימות ונשיפות מבית החזה החוצה, כמה שיותר החוצה – תכבי רגע את כל נורות האזהרה במוח, שימי את הלב על מיוט ואת המוח על הולד ותקשיבי קצת למנוסים ממך.

1.    קודם כל, תמשיכי ללכת. אל תיתקעי במקום, לא משנה איזה מקום זה ואם את מכירה אותו או לא. תמשיכי לצעוד, את לא יודעת איפה את נמצאת אז לכי תדעי לאן תגיעי.

2.    תפסיקי לתהות: את כאן כי כנראה שאת צריכה להיות כאן, לא משנה אם יודעת איפה זה ה"כאן" הזה ומה המיקום הגיאוגרפי שלו ביחס למיקום הנפשי שלך.

3.    חוק המוצא הישר: אם את מוצאת דברים שעושים לך טוב בדרך – קחי אותם. תאספי. שימי במזוודת הלב שלך שיהיה לך לימים אפורים שבהם הדרך נסללה בעבורך ולא את בחרת אותה. כל יהלום כזה שאספת יהיה לך זכרון של צבע באותם רגעים אפרוריים.

4.    במידה ואת מרגישה אבודה יותר ממה שאת – הביטי למעלה. אין יותר בלאגן ממה שהולך בשמיים, תסמכי על הכוכבים, הם תמיד יודעים. עובדה, תראי איך כל בוקר הם נעלמים וכל לילה הם מסתדרים מחדש.

5.    אל תסמכי על אף אחד שיגיד לך שהוא יודע את הדרך, הוא לא. ולא רק שהוא לא יודע, הוא הולך לאיבוד בעצמו, אז אל תסתבכי באיבודים לא לך. תשמרי על הכאוס שלך, הוא יוביל אותך למקומות שאת צריכה להגיע אליהם.

6.    כשאת מרגישה שהגעת לאנשהו שאפשר לקרוא לו בשם או לעגן אותו בהיגיון מסויים – תפקפקי. אל תמהרי לשבת איפה שמבטיחים לך היגיון ויציבות, בטח שלא קוהרנטיות. מי יודע מה אמיתי בימינו? המלצה חמה ממני – תמיד תטילי ספק. ותמשיכי ללכת.

7.    תנוחי מדי פעם – גם האיבוד מעייף. לא לדעת לאן, מה ואיך יכול להיות נחמד, אבל בואי נודה בזה, את קצת עייפה. תרשי לעצמך לנוח. להנות מהבהייה באוויר, בשמיים, בשביל האבנים הצהובות שמובילות לאלוהים יודע איפה אבל בינינו, למי אכפת?

8.    אמנות ההקשבה לפעימות הלב: או בשמה האחר, המדיטציה. בתוך כל ההליכה האינסופית הזאת שנדמה שלא מגיעה כרגע לשום מקום, שבי על הרצפה. יחפה. תחיי פשוט, תחשבי פשוט, תנשמי פשוט. אל תקפצי עשרה צעדים קדימה כי זה רק יגביר את מינון החרדה שגם ככה גבוה. בכל זאת – לא קל לא לדעת. מי כמוני יודעת.

9.    אל תתעקשי למצוא משמעות. אין משמעות לפעמים, וזה טוב, זה מבורך. היות הקיום עצמו, האינרציה הקונסיסטנטית הזו שקביעות ממנה והלאה זה ה-מתכון לטיול מושלם. סיזיפוס מעולם לא תהה מה יקרה כשהאבן תגיע לקצה ההר או מה משמעות הגלגול המתמשך הזה – זה רק גרם לו להמשיך ולפעול.

10.    תסלחי לעצמך. זה בסדר שהלכת לאיבוד. זה לא אומר שהסרת מעצמך כל עול, שאת לא אחראית, לא שולטת בחיים שלך, מבולבלת מדי, מפוזרת מדי, מעופפת ולא מפוקסת או מכוונת מטרה (לכוון זה לחלשים, בואי נודה בזה). זה רק אומר שהרשית לעצמך לסטות מהנתיב הישר המוכר והבטוח, ותשמעי לי, זה הנתיב המהיר לחיים הכי טובים שאי פעם יהיו לך. 

// גל יונה

לעוד פוסטים של גל >>

Your email was successfully saved