בואי, חייאתי שלי, שבי. תנוחי רגע.
כמה קשה עבדת, הא? כמה העיניים שלך קטנות והלב שלך גדול, כפרה עלייך.
תאטי את הקצב, תרפי את השרירים, תני ללחץ לנזול מבין האצבעות, תפסיקי לחשוב יותר מדי.
נשמה שלי, חיים שלי, כפרה על הלב שלך – תניחי. תשימי. תזרקי. תנפצי את זה על הקיר. תדרכי על זה, תעיפי מהחלון. 
זהו, נרגעת?

עכשיו קומי, תעשי את זה, צאי משם, לכי, תצעדי, תתקדמי הלאה. אני כאן מאחורייך, את רואה? זה הצל שלך וזו אני, אנחנו שניים; כאב שהוא חבר וחבר שלא יודע איך לא להכאיב.
תנשמי מתוך הצלעות, תנפחי אותן, תאמיני בעצמך גם אם את בכלל לא – אני מאמינה בך. את תצליחי, נשמה של העולם שלי, ואם לא – אני פה. אבל את תצליחי, אני אומרת לך. ראס בן אמו את תצליחי. את תקיזי דם ויהיה קשה אבל את עשויה מהחומר הזה שישרוד. לא כמוהם, את לא כמוהם. את תשרדי.

את תשרדי בשבילך ובשבילי. אני לא יכולה לאבד עוד אחד. אסור לי, התעקשתי כל כך הרבה, אהובתי, כמה התעקשתי. אם זה הצליח פעם אחת – זה יצליח. את הדגם, האבטיפוס, ה"כזה ראה וקדש". את לוחות הברית שלי, את התנ"ך, את היהלום הכי נוצץ שאי פעם יוכלו לייצר, את האידאה של כל מה שרציתי וממך אפשר רק לרדת.

אבל עזבי את זה, כפרה עלייך. עזבי. תניחי. תשימי. תזרקי. תנפצי את זה על הקיר (את כל הציפיות שלי ממך וממני). תדרכי על זה (ולא על הערך העצמי שלך), תעיפי מהחלון. 
תחלמי.

זה בסדר, אני מתקפת לך את החלומות. אני שומר הראש שישמור עליהם מוגנים בתוך העולם שיצרת להם, מהם, עבורם. תחיי רק את החלומות שלך, אני אדאג למציאות.
זהו, חייאתי שלי, נשמה של העולם. הלוואי שתקחי את זה איתך לדרך ושתדעי את האמת הזו בבטן, לא בראש. תפסיקי עם הראש, הוא מעכב אותך. תתחילי ללכת, אני מאחורייך. כמו צל.
 
// גל יונה

Your email was successfully saved