תשעה קבין

...מתים שתצטרף למועדון החברים שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

הרשמו ל: maVeze TO GO
* = שדה נדרש

מונע על ידי MailChimp!

...מתים שתצטרפו לקהילה שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

מה הסטטוס שלך?

תשעה קבין

11 ינו' 2017 | דוד מששה

מדד ההשפעה

תקריאו לי
פסקול לפוסט

שעות הבוקר המוקדמות, אני בסיבוב בוקר במחלקה כלשהי בבית החולים. מציג את החולה שבדקתי לרופא הבכיר. עושה את זה עם 50% לחץ ו-50% התלהבות. מקווה שלא שכחתי איזו בדיקת מעבדה או תסמין אזוטרי. סיימתי, עבר, אפשר לנשום. הטלפון בכיס רוטט, אבל אי אפשר לענות- אנחנו כבר עוברים לחדר הבא, למטופל הבא. מי שזה לא יהיה בקצה השני של קו הטלפון, הם יוכלו ויצטרכו לחכות.

השעות עברו, החולים נגמרו וכך גם הסיבוב. כשאני מוציא את הטלפון, אני רואה שהמשפחה והחברים חיפשו אותי, ישר ידעתי. הם מוודאים איפה אני, כנראה היה עוד פיגוע. אני מוצף ברגשות. אני דואג לכל האנשים שאני מכיר, אני דואג לירושלים שלי. בו זמנית אני כועס ועייף מהרגשות האלה. די. העיר שלי מדממת ובוכה.

ארבעה צעירים מתו בגלל הצבע של המדים והמיקום השרירותי. בגלל שנאה אמתית. יוקדת. האמת המפחידה? יש חלק בי שהפך מעט מתורגל בנושא. אני יודע מה לשלוח ולמי, אני יודע מה לשאול וכו'. אני מפחד מהיום בו החלק הזה יגדל וישתלט. ואתו תבוא האדישות שלעתים נראית כהתפתחות בלתי נמנעת. מפחיד.

לא נולדתי אליה, יש היאמרו שנולדתי להפך המוחלט שלה, אבל בשבע השנים האחרונות ירושלים הפכה לעיר שלי. אני לא אדם פוליטי, כזה שתמיד אומר שפוליטיקה זו מותרות שאין לי, ואני יודע שזו חלק מהבעיה. אנשים שחושבים שפוליטיקה זו מותרות. אבל נמאס לי, העיר שלי זועקת שלום, ויודעת שהיא נושאת את הנטל של היעדרו. העיר שלי לא שואפת לחלוק את הנטל הנורא הזה. היא יפה וחזקה. שבירה ועמידה. אבל יש ימים בהם הכאב הזה נוטף ממנה. האם זה אומר שנועדנו לסבול עבורך, כמו בכל סיפור אהבה גדול? אני לא מאמין בכך, אבל זה מותיר אותי תוהה. במיוחד כשכואב.

ואל תטעו, אלו שיעמדו בחוץ לנצח יהיו עיוורים ליופי הזה, ל-resilience של העיר שלי. אלו שיעמדו בחוץ לא יראו את השוק הומה אדם ברדת החשכה, את התור הנוראי לפסטה בסטה או הופעה הומה אדם באיזה בר חשוך. העיר שלי חיה ושוקקת, היא בוכה ועומדת איתנה, שק של הפכים נצחי, כזו היא. אולי זה למה היא העיר שלי.

עשרה קבין של יופי ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. וזה נכון, כמה זה נכון ירוסלם שלי. אני אוהב אותך כמו שאהבה גדולה צריכה להיות, לא עיוורת או שטחית. אני מודע לחסרים שלך ולפגמים שלך, יותר מזאת אני מודע לכך שאני לא מכיר את כולם. ובכל זאת, אני אוהב אותך. ירוסלם, ככה קוראים לך באמהרית, עבורך ובגללך הם סבלו את הבלתי יסופר. והנה אני, דור ראשון בארץ, דוחף סביח באריכא בעשר וחצי בקלות מרתיחה. אני צריך להעריך אותך יותר.

לא יודע מה קרה לי פה, התפזרתי. שוב. אולי זה כי הגיעו הימים בהם אני צריך להחליט האם להישאר או לעזוב את ירוסלם בשנה הקרובה. כל התהיות והמחשבות נשפכו על המקלדת, כמו גם כל הרגשות. כמו כל פעם.

שנה הבאה בירושלים הבנויה?

// דוד מששה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דוד מששה

דוד מששה

תשעה קבין

ערך מוסף

ירוסלם, ככה קוראים לך באמהרית, עבורך ובגללך הם סבלו את הבלתי יסופר. והנה אני, דור ראשון בארץ, דוחף סביח באריכא בעשר וחצי בקלות מרתיחה. אני צריך להעריך אותך יותר

  • הזמן

    10:33

  • המקום

    בבית חולים

  • הטמפרטורה

    בין בוער לקפוא

  • המוד

    לא שקט