השבוע הציעו לנו ב"מה וזה", לכתוב על נושא כלשהו. בחרתי בנושא שקרוב לליבי: "הרגלי הצריכה של אשכנזים בשוק וכמה שזה מבלבל", אבל לא היה נושא כזה בין הנושאים, אז התפשרתי על "איך להתפטר מהעבודה", שזה נושא שקרוב לליבם של כולם, שכן חלקכם כרגע בעבודה ורוצים להתפטר ממנה והחלק השני מובטל בבית ומצטער קצת על ההחלטה הזאת או מאוד שמח, תלוי מה הוא עשה קודם.


בתור מישהי שכבר התפטרה בעבר, אני מוסמכת לחלוטין לייעץ למתפטרים עתידיים, ולכן הפוסט הזה קיבל, עוד לפני שהתפרסם, את כל האישורים וכבר זכה בפרס "כתבת הזהב" לשנת 2014 בתחום החינוך והתרבות, אבל עזבו את כל הקומפלימנטים. כי הטיפ הראשון של איך להתפטר הוא בדיוק ההיפך:



אל תשתמשו בקומפלימנטים בכלל. אל תחמיאו לאף אחד, תעשו ההיפך ותבטיחו פיטורים מהירים ויעילים. אגב, במידה ואתם עובדים במקום שכוח אל בו אנשים לא דוברים אנגלית, השתמשו כמה שאתם יכולים במילה "קומפלימנטים", ככל  שלא יבינו אתכם יותר, יחשבו שאתם מתנשאים או שאבדה עליכם דעתכם וכך יפטרו אתכם מהר יותר. 


חשוב מאוד להשתדל שיפטרו אתכם ולא להפך, מכיוון שאם אתם תהיו אלו שמתפטרים, לא תקבלו שום פיצויים. מצד שני, תצאו עם כבוד וגאווה בלתי נדלית. מצד שלישי, אם יותר חשוב לכם כבודכם מפיצויים אולי לא כדאי שתמשיכו לקרוא, כי ביננו זה לגמרי מתחת לכבודכם...


ביטוח לאומי הוא לא חבר של אף אחד. ואתם יודעים מה אומרים – חבר הוא לא קיר, אז ביטוח לאומי הוא דווקא כן קיר, ולא כמו הכותל, את ביטוח לאומי דווקא מאוד מעניינים הפתקים שאתם מביאים לו כל עוד הם חתומים על ידי תרי"ג מכרכם, עורכי דינכם, מעסיקכם לשעבר, מעסיקכם לעתיד, הבעל, האישה, אמא שלכם, מורה ממליצה מכיתה ג', המפקד בצבא והשכן שאף פעם לא זוכר איך קוראים לכם אבל הוא ימשיך לנופף לכם לשלום בכל פעם שבמקרה תיתקלו איש ברעו.  


חשוב תמיד להגיד את האמת בפנים של הבוס שלכם. אבל רק אחרי שנה, כדי שתוכלו לחתום בלשכה. עד אז אתם אוהבים אותו/אותה והם האנשים הנפלאים ביותר על הפלנטה. גם אם הם משאירים אתכם שעות נוספות, נוזפים בכם, מאיימים שתפוטרו ומסבירים לכם למה אתה לא טובים בעבודה, או בחיים עצמם – שכנעו אותם שהם טועים לחלוטין וכשעוברת שנה תגידו שהשנה הזאת ביגרה אתכם, גרמה לכם להבין שהם צדקו כל הזמן וזה פשוט לא היה נעים לכם להאדיר אותם ולגרום להם להרגיש שהם צודקים כל הזמן, כי צריך לפעמים להוריד אנשים למטה כדי שלא יעופו קרוב מידי לשמש. בעצם עשיתם להם טובה. 



הגעתם לרגע הפיטורים הגדול - מעולה, חשוב שתזכרו שהמשרד שירת כביתכם ולכן הכיסא, המחשב, ציוד משרדי, ציוד חוץ משרדי, ציוד שירותים וכל ציוד שהוא שנמצא ברדיוס הקרוב אליכם היה לכם כמו בית ואין צורך לגרום לכם טראומה מעבר לטראומה של מחסור קשה בעבודה במדינת ישראל, פיטורים, חיי רווקות, חיי זוגיות, הורים, מוות, ילדים וכו'. ולכן, איספו כל מה שבא ליד, שכן הציוד הזה יחזיק אתכם במהלך החצי שנה הקרובה ויגרום לכם להיזכר ברגעים היפים – כמו היום הזה שהגעתם לעבודה ולא הייתם ממש מתים מעייפות אלא רק ממש קצת. היום בו הביאו לכם משהו חינם בעבודה, ושקלתם להישאר שם לעד כי מקום שמביא לכם דברים הוא מקום שמביא לכם דברים. או הרגע הבלתי נשכח בו התקבלתם לעבודה, השלוש שניות האלו בהן שמחתם ממש ואז נזכרתם שזה אומר לקום כל בוקר ממש מוקדם. אושר והנאה.


הכי חשוב לזכור - אין כמו להתפטר, זה כיף, זה חופש, זה ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר ואז להיזכר מאוחר בטעות שעשיתם כשהתפטרתם בלי שתהיה לכם עבודה אחרת ביד.


// דניאל בוקס

Your email was successfully saved