השנה היא - 1994 ואני בת 3, אני מניחה שערכו עבורי מסיבת יום הולדת נהדרת עם בלונים ועוגה מאוד מאוד מרשימה (מהספר הזה שיש לו על הכריכה עוגה שהיא בעצם כדור פורח סגול). וכל ילדי הגן, דאז ברמת גן, הגיעו לחגוג לי, וכולם הרגישו ממש נפלא. לא בגלל שגיל 3 שלי היה אירוע כל כך מיוחד, אלא כי זה היה לפני 21 שנים לפני החוק החדש הזה של משרד החינוך שרוצה להרוס לילדים בני 3 את מסיבות יום ההולדת ולאסור הבאת ממתקים לגן.


אישית אני לא זוכרת הרבה מגיל 3, ולכן אני לא יכולה לומר בוודאות שזה הגיל הכי טוב שיש. מה שכן, אני זוכרת שבשנת 1994 האתר "מה וזה" לא היה קיים. עכשיו אין צורך לחזור אחורה יותר מידי, אפשר כולה לחזור לשנת 2012 ולראות כמה דברים השתנו מאז ועד היום. למשל, ביבי לאיזה שבוע לא היה ראש ממשלה והמוני אנשים רצו לכתוב על זה אך, לא היה להם איפה לעשות זאת בצורה מסודרת ועם עורכים, מסיבות מטורפות מלאות בסושי ומצבי רוח בצדדים של מה שהם כותבים עם אופציה לשמוע את קולו של הכותב, בכדי שאנשים שקוראים את הפוסט ידעו איך לעזאזל הם הרגישו והאם יש להם את הדיקציה המתאימה להיות שדרני רדיו. 


אם יורשה לי להיות לרגע דן כנר, אני חושבת שאני הייתי הראשונה להתלונן על מצבי הרוח בצד הפוסט ולקבל תגובה מאוד פושרת לגבי זה מאיל העורך אותנו לטובה. 


B copy


תסכימו או לא, לא ממש מעניין אותי, זה לא שזה דיון או משהו.. החיים של כולנו השתנו במהלך השלוש שנים האלו בדיוק כמו האתר, חיינו נהיו עם אופציה לגלול רוחבית ולא אורכית! - מחשבה מטורפת שזיכתה את יוצריה בפרס נחשק ביותר בקהילת המשהו. ובלי ציניות זה אכן הישג, אני פשוט לא יודעת בדיוק איפה, אך הישג הוא ועליו נשמור. 


חברי לעט הדיגיטלי! עברו שלוש שנים מאז נפתח האתר שלפניו לא ידענו בכלל מי זו אותה אחת המכונה "מיכל בן גיגי", שקירבה בין לבבות הבלוגרים של "מה וזה" ועצבנה או הצחיקה את השאר. שכן תמיד צריך אויב משותף בשביל להתגבש, רק תסתכלו איך כל יהודי אירופה היו מגובשים ומכווני מטרה. והם זכו! ובשנת 1948 קיבלנו מדינה. 


A copy


בל נשכח שיש עכשיו משרדים ל"מה וזה" שאני לא בטוחה עדיין איך אתר שהוא משהו לא מוחשי פיזית יישב במשרד אבל, יש לנו עוד המון שנים נפלאות לגלות האם הוא הצליח להסתובב על הכיסא המשרדי או לא.


השנה היא 2015, אני בת 24 ו"מה וזה" עכשיו בן 3 או בת 3 אם מירב מיכאלי הספיקה לעלות לשלטון בין מתי שכתבתי את הפוסט ליום פרסומו. ולכבוד מסיבת יום ההולדת השלישית במספר של האתר שחלה הכי קרוב שאפשר לשמיים, שזה המיקום המועדף עלי לאירועים בהם יש סיגריות. אבל היי, זה על גג וראיתי שיש גם חסות לבירה שזה שילוב מצוין שיכורים וגבהים (שזה אגב השם של המחזה החדש שלי), ומי יודע מה יקרה שנה הבאה אה? יכול להיות שכולנו נתאחד כקואופרטיב ונקנה את הגג של עיריית ת"א ונקים שם מכולת! 


השמיים הם הגבול! אלא אם אנחנו עשירים ויש לנו מטוס.



// דניאל בוקס

Your email was successfully saved