פעם כשהיית נוסע במונית היית שומע את הסדרן צווח בקשר ''מי פנוי באלנבי?''
מאז הצרחות התחלפו בצפצופים דיגיטליים של יזמי הייטק והקשרים נפרמו להם מזמן, בערך כמו הקשר של ליאור.
אחרי שנים של חיים משותפים עם האחת הוא החליט לפרק את כל המגדל שבנה, ופתאום מה שנראה מהצד שלי כמו יצירה ארכיטקטונית, התגלה כמגדל קלפים מפורק.

וכן. ליאור נתן הרגשה שהוא באמת כזה, אבל לא חלף זמן לפני שהתחיל להתנהג כג'וקר הדומיננטי בחבילה. ובחיי, איזו חבילה זו הייתה. לא ראיתי, רק שמעתי.
וכידוע לכל הג'וקר מנצח את כל שאר הקלפים בחבילה, וליאור רצה לראות את כולם.
בקלפים של 2 עד 6 הוא לא נגע בכלל. אמר לי שהם לא ברמה שלו. שחצן. ב7 עד 10 הוא דווקא כן נגע. ועוד איך נגע.
אני הייתי הנסיך שלו לטענתו, ומדי פעם הוא גם קרא לי מלך, כשהיה ממש שיכור.

עם המלכה היו לו יחסי אהבה שנאה. היא מחוץ לחוקים והיא שרופה. בכל זאת, היא הייתה המלכה שלו במשך חמשת השנים האחרונות. כשאשתו של עופר מצלצלת כל חצי שעה וקודחת שמישהו צריך לקחת את הילדה לגן ב-7 בבוקר, הג'וקר נזכר שהוא מאושר שהשתחרר מהסוהרת הצוררת. ומדי פעם כשאנחנו מתכנסים לחלק האחרון של הלילה ומתנגן לו שיר קצת עצוב ברדיו של נהג המונית, אני נשבע שבזווית העין אני יכול לראות איזו לחלוחית קלה. פעם שאלתי אותו על זה והוא ענה שעשן הסיגריות שורף לו את העדשות בעיניים. בנסיעה אחרת שאלתי אותו אם העדשות עדיין שורפות לו.
הוא ענה שכן אבל בכלל הרכיב את משקפי הראייה שלו. אז אזרתי אומץ ושאלתי אם הוא מתגעגע למלכה. הוא ביקש בקולו העייף שאסתום.
סתמתי.

לרוב היינו נוסעים לבד, ומדי פעם הייתה מצטרפת אלינו איזו תיירת מגרמניה. הג'וקר הכיר את כל ההוסטלים בעיר בעל פה. תורני הלילה בקבלה בוודאי חשבו שהוא שוטר שחוקר פרשיות סמים, אבל הג'וקר אף פעם לא היה בקטע של אזיקים, למרות שתמד דאג להזכיר לי שצריך לנסות דברים חדשים. ''אם לא תנסה איך תדע''. ממש גבר להביא הביתה לאמא.

מהיהלומים בחבילה הוא תמיד נזהר. כשהיינו בתיכון הוא קרא להן ''חולות הגה'', כי הן תמיד אהבו את החבר'ה שההורים קנו להם רכב משלהם. אני והג'וקר היינו נוסעים באוטובוסים ועכשיו, 15 שנה מאוחר יותר, השתדרגנו למוניות. מוניות שירות, כן?
הג'וקר לא רוצה שתתלהבו יותר מדיי. הוא לא רוצה שתחשבו שהוא אדם מפונק. הוא יסתדר בכל מקום בו תזרקו אותו. לפעמים הוא מבקש לעצור במרכז אלנבי.

המזרון של תמר לא כל כך נח. עייפות החומר, לפי מה שהוא סיפר לי לפחות. העיקר שהוא לא מתלונן על כאבי גב, כי למי יש הרי זמן לישון. אבל תמר עושה אחלה של טוסט ב-5 בבוקר, וכשהיא מגישה אותו חצי עירומה פתאום זה מרגיש קצת כמו סקס עם אייל שני.

הג'וקר שלנו גם אוהב לראות את הבחורות שרוקדות על הבר לצלילי ''רונה שלי או רונה''. הוא תמיד דואג להזכיר לי מדוע הוא מפחד להביא בנות לאוויר העולם - הוא מפחד שהילדה שלו תנענע ככה יום אחד. אמרתי לו שהוא צבוע כי בכל פעם שהשיר הזה תופס אותנו הוא מבקש מהנהג שיעצור בשדרות בן גוריון. רונה גרה שם.
זאת לא הילדה שלי, הוא אמר לי. מזל גדול שלא, חשבתי.

והלילה הזה אינו שונה מהלילות האחרים. הג'וקר שלי הוא החבר הכי טוב שלי אבל הוא גם הליצן הכי עצוב שאני מכיר. להטוטן עם קהל שיום אחד כבר יימצא אטרקציה אחרת בקרקס.
עמוס עצר את המונית. לפי האפליקציה הוא חובב סרטים, ואני שואל את עצמי אם יהיה סוף טוב לסרט הזה, ואם יש סיכוי שאפתח את הדלת ראשון פעם אחת לשם שינוי. בינתיים, כשהייתי עסוק במחשבות עם עצמי, ליאור הספיק כבר לצאת במהירות לרחוב שאינני מכיר ולקרוץ לי שמדובר במישהי חדשה, ולאחר שטרק את הדלת קיוויתי בסתר ליבי
שאולי הפעם, אולי בחפיסת הקלפים הזו, כללי המשחק ישתנו להם, וכשאתקשר לליאור בשבוע הבא הוא יספר לי בהתרגשות שסוף סוף הוא הצליח להפסיד.
יחי המלכה החדשה.

// דניאל גור אריה

Your email was successfully saved