אומרים שהחלטות גרועות יוצרות סיפורים מעולים, אבל זה לא עובד לשני הכיוונים. בדקתי.
טעות נפוצה שאנשים עושים היא לחשוב שעבודה סיזיפית פירושה עבודה קשה. וזה מפספס את הנקודה.
כן, סיזיפוס נאלץ לעד לגלגל סלע במעלה ההר רק כדי לראות אותו נופל חזרה ברגע שהגיע לפסגה, וזה העונש. לדעת שלמרות העבודה, לא משנה כמה נשקיע, לעולם לא נצליח במשימה.
לעבוד בפרך, ללא תגמול, יום אחרי יום.
למה אני יודע את זה? לא כי הייתה לי עבודה סיזיפית, פשוט הייתה לי אהבה כזו, אהבה סיזיפית.

"נו, אז מה היא אמרה?” הוא שאל בזמן שחיכינו לבירות.
"היא שאלה אותי אם אני מחפש קשר רציני” עניתי.
צחקנו. כי איך עונים על זה לעזאזל.
כאילו אני קם בבוקר ואומר שעד הערב אני חוזר עם בת זוג.
פחות. 
אבל אני כן יוצא מהבית במחשבה שאם זו שתהיה מולי, תהיה מעניינת ומגניבה מספיק, אני אשאר לעוד.
אבל זה שהיא בכלל שאלה את השאלה הזו, רק מאשר לי שכנראה גם הפעם זה לא יקרה.

לא יודע אם הכל גרוע או שמשהו התחרבן בסטנדרטים.
לפעמים זה כמו הביצה והתרנגולת, כאילו לא ברור אם האהבה בכלל קיימת עדיין, אם היא כמו תא בגוף שמחכה לתנאים הנכונים כדי לצמוח ולהתרבות, או שהיא שם כבר מההתחלה, בגודל מקורי, פשוט קבורה איפשהו ורק צריך לחשוף אותה.

כששאלו את מיכאלנג'לו מה היה הסוד שלו לפסל של דויד, הוא אמר שהוא לקח סלע ופשוט הוציא ממנו את כל מה שלא היה דויד. אולי ככה עליי לפעול. פשוט לפסל החוצה את כל מה שלא אהבה.
אבל זה מסוכן, כי אומרים שהחיפוש אחר המחר רק מקרב את המוות (וזה לגמרי נכון כשחושבים על זה), אז מן הסתם שהחיפוש אחר אהבה רק מקרב את סופה.
קשה.

אבל גם לסיזיפוס קשה, אז בואו נצלול קצת יותר עמוק.
אולי שווה להפסיק לחפש. זה משהו שבטוח עוד לא ניסיתי.
איינשטיין אמר שההגדרה של משוגע היא אדם שעושה תמיד את אותו הדבר אבל מצפה לקבל תוצאה שונה.

ובקטע הזה אני כמו ילד קטן, תמיד מחפש. כמו ילד שאיבד את אמא שלו בסופר.
כולם אומרים שהדבר החכם לעשות זה להישאר במקום, והיא תמצא אותך, אבל אני הכי אימפולסיבי, אז אני כל הזמן בתזוזה, עושה סיבובים, ויש מצב טוב שאנחנו מסתובבים אחד סביב השנייה כבר תקופה לא קצרה.
"אחי, סיזיפוס לא פראייר. הוא בחר את האבן שלו" הוא אמר ושתה מהבירה.
“לא הבנתי" עניתי.
"אולי סיזיפוס לא סובל?" הוא שאל, “אולי הוא בכלל לא רואה את הפסגה? אולי היא לא מעניינת אותו בכלל? זה יהיה סיפור הרבה יותר יפה אם כל מה שמעניין אותו זה להניע את הסלע ותו לא”.

הרהרתי על זה קצת, זו פרספקטיבה מעניינת.
אולי הוא באמת לא סובל? וסתם מכרו לנו סיפור?
אם סיזיפוס לא שונא את האבן שלו, זה משנה הכל.
כי אולי באמת לא צריך יעד, או משימה להשלים. אם אני חושב על זה, ברגע שאמצע את סלע האהבה שלי, אני אתחנן לכמה שיותר ימים איתו, לא מאמין שארצה להגיע איתו לקו הסיום.

אולי סיזיפוס מאוהב באבן שלו. וכל יום הוא לוקח אותה לטיול. 
ואז כשהוא רואה אותה נופלת בחזרה בסוף כל יום, הוא מחייך חיוך מאוהב רק מהמחשבה שמחר מחכה לו עוד יום שלם איתה.
זה כבר סיפור יפה.

אז אולי בלי יעדים יותר ובלי משימות להשלים, זה הרבה עבודה לפסל אותה מהסלע, וזה רק מזרז את שעון החול.
פשוט תחכו לה, כמו בסופר, היא תמצא אתכם.

// דניאל נחמוד

Your email was successfully saved