איינשטיין אמר שזמן הוא לא רכבת שתמיד נוסעת קדימה, אלה יותר כמו שמיכה, שעליה אנחנו מונחים, ואם אנחנו כבדים, אז יש לנו יותר ממנו. כמו השמש למשל, היא ענקית, עם מלא כוח משיכה, אז אם הייתי חי עליה, כל שעה שם הייתה שוות ערך ליום שלם על כדור הארץ. אני לא פיזיקאי, אבל איינשטיין טעה, זמן זה בכלל מטבע. אנחנו משלמים איתו, וכשזה מגיע לדברים היקרים, אנחנו בכלל לא שמים לב שהוא עבר. איך אני יודע את זה? בגללה.

היא הייתה שמש. עם מלא כוח משיכה. לפעמים הייתי מגיע הביתה אחרי יום שלם איתה ומגלה שבכלל לא נגעתי בפלאפון, שלא הוצאתי אותו מהכיס. וביום אחר, ללא שום דבר בעל מספיק כוח משיכה, אני משתגע ומשוטט אחר הסחות דעת. כי לא פעם ויתרתי על דרך מסוימת, רק בשביל ללכת לצד מישהו אחר, לצד מישהו חשוב. גם אפילו הארכתי את דרכי ועשיתי עיקוף, רק בשביל עוד זמן עם מישהו משמעותי. ותמיד שאלתי את עצמי אם מישהו האריך את דרכו רק בשביל עוד קצת זמן איתי. האם הייתי אי פעם בצד השני של המתרס. עד היום אני לא יודע.

אז תמיד חיפשתי להתבלט, כמו כולנו. חיפשתי להיות אור, לזרוח, כדי למשוך אליי אחרים ולא להיות לבד. אבל אז פגשתי את השמש, וצפיתי בה קצת, אפילו שלימדו אותנו שאסור, בהיתי בה ישירות. בירה על הבר, מסכמים את אירועי השבוע. “נו, ומה למדת מכל הצפייה הזו?” שאלה החברה הכי טובה לענייני 'שום-דבר-לא-מצליח-לי-בעולם-הזה'. “שהיא לא מנסה בכלל לזרוח, היא פשוט היא” עניתי, "היא מוקפת, עם כל הזמן שבעולם, ואף פעם לא לבד". "אתה החכם הכי מטומטם שפגשתי” היא אמרה. “מה? למה?” שאלתי. "כי זמן עובד הפוך. הוא כמו החבר הכי טוב שלך, רק שאף אחד אף פעם לא רואה את זה. כשאתה לבד, הוא יודע את זה, אז הוא מגיע לארח לך חברה, וזה מרגיש כאילו הזמן לא זז.

אבל כשאתה מבלה בנעימים, הוא לוקח צעד אחורה ונותן לך ליהנות. בגלל זה כשכיף לך תמיד חסר לך זמן. אבל אתה, אתה כמו כדור הארץ, מהופנט בכלל על השמש ומחפש להיות קרוב אליה, ואתה מפספס, אתה לא רואה בכלל, שמישהו מחפש להיות קרוב אליך, להישאר תמיד בסביבתך”. שתקתי, ניסיתי להבין על מי היא מדברת. "מי?” שאלתי לאחר שלא הצלחתי לבד. "תחשוב לבד, תפקח את העיניים”. היא המשיכה בשלה. דממה.

"שיט” מילמלתי. הירח. "את צודקת”. היא חייכה. "יופי, עכשיו לך אליה, אני אדאג לחשבון”. "חולה עלייך!” עניתי לה ויצאתי במהירות. רצתי, ורק חשבתי איך פתאום אין לי זמן, איך ברגע הוא לקח צעד אחורה, הוא נהיה יקר. כי היא צודקת, אנחנו לא טיפשים, אנחנו קולטים מקילומטר כשמישהו מנסה לזרוח יותר מידי, כשהוא מעביר להילוך גבוה את מצב התשומת לב, וזה רק מרחיק אותנו, כי מי אוהב אנשים שדוחפים בכוח. ואנחנו תמיד מחפשים לזרוח, אבל זה ריק, זה חלול. ודברים חלולים - הם לא כבדים, ולדברים לא כבדים - אין כוח משיכה.

אז בעודי רץ ראיתי כמה הירח יפה הלילה, וחשבתי 'הלוואי והייתי יכול להשאיר לכם משהו שלמדתי, משהו שאולי, מי יודע, יקל עליכם להיות מאושרים יותר'. כי אור אפשר לזייף בקלות, כל ילדה עם אינסטגרם תראה לכם כמה הכל זורח אצלה. אבל כוח משיכה, זה למי שמשמעותי באמת. זה מה שמזיז אותנו ומקרב אלינו אחרים. תתרכזו בכוח המשיכה שלכם, ואז תראו כמה אהבה תסתובב סביבכם. ואולי מישהו יאריך את דרכו, ויעשה עיקוף, רק כדי להרוויח עוד קצת זמן איתכם. כי אז תהיו משמעותיים. תפסיקו לנסות לזרוח, פשוט תהיו אתם. ולכו תראו כמה הירח שלכם יפה הלילה.

// דניאל נחמוד

Your email was successfully saved