"את לא כמו כולם, הכי מיוחדת"
אמרתי לך את המילים הללו בצורה כזאת או אחרת בקיץ לפני כמה חודשים והתכוונתי לכל מילה. אם נדייק קצת יותר, אמרתי לך שאת הבחורה הכי מיוחדת שפגשתי בשנתיים האחרונות שלי בבאר שבע. זה לא שלא פגשתי כאן נשים מיוחדות - פגשתי לא מעט נשים יפות, מקסימות וחכמות. אפילו התאהבתי באחת, את מכירה את הסיפור, אבל העניין הוא שאת פשוט הכי מיוחדת.

את לא כמו כולן. יש לך את ההומור הכי מפגר בעולם אבל את לא מפסיקה לקרוע אותי מצחוק. לא אמרתי לך את זה כי לא יצא לנו לדבר באמת לאחרונה – עובר עלי משהו, משהו קצת פחות טוב. אני לא מנסה להסתיר את זה, אני לא מנסה להדחיק, אבל איכשהו כל פעם שאני פוגש אותך ואת מספרת איזו בדיחה מטומטמת, עושה איזה פרצוף וקול מצחיק נהיה לי שמח בלב.

כשאמרתי לך את מה שאמרתי לפני כמה חודשים באתי ללא כוונות. הבנתי ששנתיים אני מדחיק את הרגשות שלי כלפייך, שנתיים שאני נדבק לחוק המטומטם הזה שקבעתי לעצמי שבו אני לא יוצא עם מישהי מהלימודים. אבל לא משנה כמה ניסיתי לדבוק בחוק הזה, כל פעם כשיצא לנו להתקרב, להיות אחד ליד השנייה באינטנסיביות גבוהה יותר, התחלתי לפתח כלפייך רגשות. אז התרחקתי, לא רציתי שתשימי לב, זה בלבל אותי. אבל אחרי שנתיים פשוט הייתי חייב להוציא את זה מהלב, להגיד לך מה אני מרגיש, בלי שום כוונה, פשוט ככה.

את לא כמו כולן. את הבחורה הכי חדה שאני מכיר. אולי אין לך את הציונים הכי טובים באוניברסיטה (אל תכעסי עלי) אבל את חכמה ומשוגעת. את רואה את החיים בדרך שהרבה לא רואים, את חדה בטירוף. כל כך כיף לי לדבר איתך, כל כך מעניין לי כשאנחנו מגיעים לעומקים, אני יכול לדבר איתך שעות.

קצת אחרי השיחה ההיא בחרתי להתרחק, גם קצת בשבילי אבל בייחוד בשבילך, רציתי לתת לך זמן להתבשל ולהבין אם נוח לך בקרבתי. האמת היא שהייתי בטוח שתתרחקי אבל זה ממש לא קרה, זה כאילו שהמשכנו כרגיל, אבל בינינו, שום דבר לא באמת כרגיל. לא כל כך ברור לי איך להתנהג לידך, לא ברור לי אם אני רוצה להיות רחוק או הכי קרוב שיש. מאז השיחה אני רואה אותך מבזבזת את הזמן שלך על כל מיני בחורים שלא מעניינים אותך באמת. למען האמת, זה מכעיס אותי, אבל מצד שני מי אני שאבקר אותך? אני עושה את אותו הדבר וכל הזמן עסוק בנשים שאני יודע שלא אצליח לפתח כלפיהן רגש.

את לא כמו כולן. את הבחורה היחידה שבשבילה הייתי מפסיק עם כל השטויות והדברים הזמניים. אני יודע, מעולם לא אמרתי לך את זה באופן ברור וחד משמעי. לא אמרתי לך את זה, לא כי אני מפחד שאת לא מעוניינת, הרי את יודעת מה אני מרגיש כלפייך ובחרת שלא להתרחק. לא אמרתי לך את זה בגלל שניסיון החיים לימד אותי שבמוקדם או במאוחר כל הדברים שאתה אוהב בחיים סופם להיגמר. אני לא רוצה שיגמר לי ממך, במובנים מסוימים אני מעדיף שיישאר לי תמיד מה שיש בינינו עכשיו, ככה, כמו שזה. אולי ככה אנחנו צריכים להישאר – לא בדיוק קרובים, לא בדיוק רחוקים. משהו שאין לו התחלה, משהו שאין לו סוף.
"את לא כמו כולם, הכי מיוחדת"

// דניאל רימברג

Your email was successfully saved