משהו בסדרה ״לאהוב את אנה״ התיש אותי. אני מודה, לא ראיתי פרק אחד במלואו, ראיתי כל מיני חלקים וזה היה די והותר.
יחי ההבדל הקטן, בין להיות אישה עצמאית וחזקה לבין פשוט להיות אישה עצמאית אשר לא מרגישה צורך לפצות על חוסר הישע שחשה בילדותה במעטה של קשיחות ועוצמה נשית. זה לא עובד עליי השיט הזה, אני רואה דרך זה. אין דבר עוצמתי בצורך אובססיבי להישאר בשליטה, למעשה - אין דבר יותר חסר שליטה מאחיזה חסרת שליטה ברעיון שיש לך שליטה. את כל כך פוחדת לחוש אהובה ללא תנאים שתחפשי כל סיבה בעולם כדי לפסול אותה, את פוחדת להושיט יד כי לימדו אותך שמי שמושיטה יד מראה חולשה והופכת פגיעה.

פוחדת לאבד שליטה לרגע, את כל כך עצמך – וזו אינה מחמאה גדולה כפי שניתן לחשוב. זו גם אינה ירידה, איני מחפש להוריד אותך. זו פשוט עובדה. הפחד שאינך אהובה כפי שאת מנהל אותך ביד רמה. כלפי חוץ את נראית כאשת העולם הגדול, רק את לרגעים קטנים יודעת שעמוק בפנים את עוד אבודה. נאחזת בדמות שיצרת לעצמך ומרימה הגנות כאשר מישהו מתקרב. אין דבר מפחיד יותר מלאבד שליטה, הרי איבדת אותה פעם, נתת למישהו להיכנס ולחדור אל חייך, אל נפשך, נתת לו הכול פעם, את הטעות הקריטית הזאת לא תעשי עוד לעולם.

לאן עוד נשאר כבר ללכת, אנא אפנה, כאשר עינייך מביטות בי בספק כה גדול. הכרתי כמה אנות בחיי, למדתי לא להיכנס למשחק הזה. בחורה אשר משדרת לי שעליי לעמוד באיזשהו סטנדרט מונפץ שהיא יצרה במוחה לאחר שנים רבות מדי של ים יבשה בין פחד לאהבה. נכנסת לקשר רק כדי להוכיח לעצמה כמה אינה ראויה, במסווה של אף אחד לא ראוי לה, או שזה זמן פחות מתאים לקשר אבל "אתה מדהים, באמת!". כאילו אי פעם היה זמן מתאים לאהבה.

יש משהו בנוגע למילה הזאת, לרעיון הזה. אנחנו רואים אותו בציטוטים או בסרטונים מעוררי השראה. מדברים על כך שהאהבה נמצאת קודם כל בתוכנו. מדברים על אהבה עצמית היום בפה מלא. ועדיין, משהו פה מתפספס.

אנו מנסים לאהוב את עצמנו אך שוב ושוב נופלים קורבן לפחד שלנו שאיננו אהובים כפי שאנחנו.
לאהוב את עצמך זה קודם כל להתמודד עם הכאב שלך שאינך אהוב, לא לפזר על עצמך מחמאות בכל הזדמנות.
לאהוב את עצמך זה להכיר בכך שכל האחריות שוכנת בידייך, הצורך שלך להאשים את עצמך מצד שני, רק מקבע אותך בתוך הגבולות המוכרים של דמותך.

לאהוב את עצמך זה קודם כל לשחרר משליטה.
לאהוב את עצמך זה לא לנוח על זרי הדפנה של האדם שאתה, אלא להיות ער למה שעולה, לשאול שאלה ולהיות אמיץ מספיק לשהות רגע בחוסר הוודאות, בחושך של עצמך.

// דרור חניה

Your email was successfully saved