יחי ההבדל הקטן. בין כמיהה לאהבה, בין רכושנות לקבלה, בין אחת שמבצעת מניפולציות מורכבות של חוקר בשב"כ, לבין אחרת שהפשטות שלה מגדירה מחדש את המושג טוהר והוויה.

היו לי כמה קשרים בחיי. חלקם חצי בריאים, חלקם חצי שפויים, חלקם במבט לאחור מזכירים אשפוז באברבנאל בכפייה. המשמעות של המונח "קשר" שינתה את משמעותה. בעבר קשר פרפר לא הייתי מצליח לעשות. בוחר מי אני לרגעים בודדים, לרוב נסחף, לרוב מרצה, לרוב מאפשר מרחב תנועה אינסופי בינינו, ככה זה שאין עוגנים בילדות – שלא נדבר על גבולות. לא הכרתי בכלל בהיותי חופשי, לא ידעתי שיש לי את זכות הבחירה.

אז מה למדתי מנשים? מה למדתי מאישה, מה למדתי מהמין המורכב שבמאקרו ההבדל בינינו לבינכן זה כרומוזום של אות אחת -  המתארת מין שלם ושואלת פאקינג "למה?" ובמיקרו? במיקרו אני מחמם לנו פופקורן עם חמאה כמו שאת אוהבת, ואת בינתיים בוחרת סרט ששנינו נאהב - ועם כל צליל פיצוץ קופצות בי מחשבות על מה אפשר ללמוד מאהבה, מה אפשר ללמוד מהתחייבות. להחזיק אחד במהות של השנייה ולהפוך ליציבים, למרות שאנחנו כל הזמן בתנועה. 

למדתי במהלך הטיול בעוד הקרקע מתחלפת תחת רגליי כמו בסרט נע, כי בעבר כמהתי לחצי שני שיאשר כי אני בסדר, יאשר כי יש לי ערך, ייתן תווית לכך שאני תקין, שאני כמו כולם – האגו היה חלק בלתי נפרד מהמשוואה. זה מצחיק וקצת עצוב, אך האהבה הכי גדולה של החיים שלי עד כה לא הייתה ממשית. היא הייתה יותר תיאורטית, ציורית, דמיונית. אהבה בין שני כותבים, המעצימים את הלהבה מכוחם של מילים. דרכה הבנתי כי אהבה אינה כמיהה לחלק שיסמן לי שאני בסדר, אהבה היא התמזגות בין שני שלמים המקבלים את הצדדים החשוכים אחד של השני, מקבלים את הלא ידוע לצד הידוע ובוחרים לצעוד את הדרך ביחד.

למדתי כי אהבה זה מושג רחב למה שהרגשתי אלייך, למדתי כי נוכחות של אישה עוצמתית בחיים היא עוגן, גם במרחק של 30,000 אלף קילומטר ו3 אוקיאנוסים ביני לבינה. למדתי כי כנות וביטוי אישי הן המרכיב המרכזי בקשר. למדתי כי יש לי מה לבטא דרכך, דרך הנוכחות הבלתי מוסברת שלך במחשבותיי, מרחפת לך 90% בתיאוריה, 10% במציאות. למדתי כי אין לרגשות ולדמיון שלי גבולות, למדתי שלכל ניואנס בך יש ערך מוסף וגם לכל ניואנס בי. למדתי דרכך כיצד להתאהב במציאות, ועל הדרך גם למדתי לאהוב את עצמי. אז למדתי ממך דבר או שניים, למדתי מהקיום שלך שבורכתי באותיות המופיעות במרווחים בין נשימה לנשימה, למדתי להפיק מהריק ניצוץ ואותו עם הזמן העצמתי ללהבה.

למדתי שמגיע לי יותר, למדתי שמותר לי לבחור מה מגיע לי ואיזה אנשים אני רוצה בחיי. למדתי להתאהב על ציר זמן, אני מסוגל לדמיין כיצד אוכל לאהוב במשך 50 שנה את אותה האישה. אלה הרבדים, הניואנסים, ההרגלים הטורדניים-כפייתיים הבלתי מוסברים שלך הופכים אותך למוקד אינסופי של השראה.  

// דרור חניה

 

Your email was successfully saved