1. מי אתה? אני ארז נער, גר בתל אביב, עובד סוציאלי ופיסכותרפיסט. אני נשוי להיא-לי (אותה הכרתי באגודת הסטודנטים). יש לי אח גדול ואחות קטנה, לשניהם נולדו ילדים בשנה האחרונה אז אני גם דוד טרי. אמא שלי מורה לחינוך מיוחד ואבי נגר עצמאי. גדלתי בכפר סבא ויש לי עוד הרבה מה לומר, אבל אם אכתוב הכל פה זה יהיה ריאיון מאוד ארוך.

2. למה בחרת ללמוד דווקא באוניברסיטת תל אביב? כשהייתי ילד, לקחו אותנו מטעם בית הספר לסיור באוניברסיטת תל אביב. אני זוכר שראיתי את כל הסטודנטים יושבים ומדברים על הדשא, הם היו נראים לי כל כך חכמים וגדולים, והכל היה כל כך מרשים. נותרתי נפעם. אני זוכר שההרגשה הזו חזרה על עצמה פעמים נוספות כאשר הייתי מסתובב בין המחלקות השונות באוניברסיטה, מביט במעבדות המשוכללות לפיזיקה או כימיה או במיצגים בפקולטה למדעי החיים, או כשהלכתי לפגוש חבר בפקולטה לרפואה, וכשהייתי נכנס בשער הראשי, הייתי שומע את הנגינה המרגשת מהפקולטה לאומנויות. המחשבה על כל החוכמה הזאת, מרוכזת במקום אחד - מדהים לחשוב שאני חלק מזה. כאילו כל המוחות המבריקים האלה, שממציאים, מחדשים, יודעים יותר מרוב האנשים בעולם על נושא מסוים שאף פעם לא ידעתי עליו יותר מדי או שהוא קיים - ואני חלק מזה. 
אז למה בחרתי באוניברסיטת תל אביב? כי היא נמצאת בעיר הכי מגניבה בארץ, ובין הערים המגניבות בעולם, כי היא יוקרתית, כי חברים שלי הלכו לשם ורציתי ללמוד איתם באותו מוסד מדהים.

3. מה למדת ולמה בחרת ללמוד דווקא במקצוע זה? למדתי תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית ואני מסיים השנה לימודים בשיטות טיפול מתקדמות ב"פסיכותרפיה פסיכודינמית" - שיטה שפיתח פרויד המתבססת על ההנחה כי מצוקה נפשית נובעת מקונפליקטים בין חלקי אישיות שונים אשר מקורם ביחסים המוקדמים עם ההורים. את כל השכלתי הגבוהה רכשתי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א, מקום אותו אני מחשיב בית שני, או יותר נכון בית אקדמי ראשון. חיפשתי מקום שיאפשר לי גם לטפל וגם לעסוק במחקר. את התזה שלי עשיתי בנושא חשוב ולצערי אקטואלי - "טראומטיזציה משנית" של בנות זוג לפדויי שבי. עם סיום התואר השני החלטתי להמשיך עם הסיבה הראשונה שהובילה אותי ללמוד עבודה סוציאלית, הרצון לטפל ולעזור לאנשים. רציתי לעזור באמת, ובבעיות משמעותיות מתוך הבנה רחבה של הבעיות והקשיים איתם אנשים בישראל מתמודדים. התחלתי לעבוד בבית החולים "אברבנאל" ובמקביל עבדתי גם במחלקת הרווחה בשכונת "התקווה" בתל-אביב. העבודה המקצועית שלי מעניקה לי סיפוק אדיר. כיום אני עוסק בעיקר בטיפול בתחום של בריאות הנפש, ומצליח לסייע לאנשים באופן יומיומי ולחולל יחד איתם שינוי אמיתי במהלך חייהם, לסייע להם להתחזק, להיות מודעים יותר ולבחור בעצמם את מסלול חייהם חופשיים מהמצוקה הנפשית שהובילה אותם לפנות לטיפול מלכתחילה.

4. במבט לאחור, היית בוחר במקצוע אחר? קשה לי לדמיין את חיי היום אילולא הייתי עובד סוציאלי. היותי עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט מהווה חלק מהותי מהגדרתי העצמית. למעשה מה שאני עושה ומי שאני, לא כל כך שונים אחד מהשני, אני לא יכול להגיד שפסיכותרפיה זה "רק" מה שאני עושה. אבל אם משום מה לא הייתי יכול ללמוד עבודה סוציאלית, הייתי לומד רפואה.

5. למה אתה הכי מתגעגע בלימודים? אני מתגעגע לסקרנות, למוחות המבריקים של המרצים, לגירוי האינטלקטואלי, לזה שכל מה שהיה ברור לך מקודם - לא ברור יותר. לגלות שיש אנשים שמשקיעים כל כך הרבה אנרגיה במשהו שמעניין אותם, ותמיד רוצים לדעת עליו עוד, ללמוד ולחקור עוד משהו.

6. האם שמרת על קשרים עם חברים/מרצים מהתואר? כן. אפילו התחתנתי עם אחת. את אישתי היא-לי הכרתי בזמן ששנינו היינו נציגים באגודת הסטודנטים. שמרתי גם על קשר עם חברים מהתואר ומהאגודה.

7. מהו הקורס שהכי אהבת בתואר? פילוסופיה של המדע. זאת כי אני מחשיב את עצמי אדם רציונאלי, לוגי שמסוגל להסיק מסקנות תוך בחינה זהירה של המשתנים השונים וכך להגיע לחקר "האמת". ואז מגיע קורס יסוד, שחוזר לראשית ימי החוכמה המדעית הכתובה, אל היוונים סוקרטס ואפלטון, דרך "המהפכה המדעית" של קופרניקוס. ממשיך בביטחון היהיר של תקופת הפוזיטיביזם המדעי ועד למבוכה של התקופה הנוכחית ה"פוסט מודרניסטית". אני מוצא את עצמי מהרהר שוב ברעיונות היסודיים של סוקרטס, ועל זה של אפלטון, ומבין שבאופן יסודי לא התקדמנו הרבה באלפיים השנים האחרונות, לפחות לא בכל מה שנוגע להגדרה של מהו "מדע", מהי "אמת", ומהן גבולות היכולת שלנו לחקור ולומר משהו "אובייקטיבי" על העולם. אז אהבתי את הקורס כי הוא גירה אותי לחשוב, חייב אותי להטיל ספק ולמצוא עוגני חשיבה חדשים, כי הוא עדיין מלווה אותי כשאני בטוח מדי בחשיבה מסוימת. זה בעיני קורס חובה לכל תלמיד, לכל אדם. 

8. כמה זמן לקח עד שהתברגת לשוק העבודה לאחר התואר? באופן מידי.

9. איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים מהיום? בטח באותו מקום רק שמן יותר :)

10. מה הדבר הכי חשוב שלקחת איתך מהתואר? את אישתי.

גם אתם רוצים ללמוד באוניברסיטת תל אביב? לחצו כאן >>

// ארז נער

Your email was successfully saved