עבר הרבה זמן מאז שקראתי ספר, אבל את "המדריך לשוברות הלבבות" סבתא שלי התעקשה שאקרא. המשימה נראתה בלתי אפשרית, ארוכה ומייגעת- ואני עסקתי בלטוס, לכתוב ולעשות הכל מלבד לקרוא. הרצון לקרוא ספר - היה חסר לחלוטין.

לאחר תקופה שסחבתי את הספר בטרולי שלי לכל טיסה ולכל יעד שהגעתי אליו, החלטתי לפתוח אותו בניו יורק בדרך מהמלון לשדה התעופה ולהתחיל לקרוא. ימים ספורים לאחר מכן הספר כבר היה נחלת העבר, כי תולעת הספרים שבי קמה לתחייה ובלעה את הספר בלי להשאיר עקבות, חוץ מהעקבות שבמחשבות שלי.

הספר מדבר על בלוג שבו מישהי מצאה את הדרך כיצד לגרום לגברים לבכות בגללה ולא לבכות בגללם. הספר מגולל סיפור על בחורה שמגיעה לבלוג שנקרא "איך להיות שוברת לבבות" ומתחילה לחיות על פיו יחד עם דרמות נוספות בחיים שלה.
היום סיימתי לקרוא את הספר והדבר הראשון שאמרתי לסבתא שלי היה - "הלוואי והייתי קוראת את הספר כשהייתי בת חמש עשרה". סבתא שלי חייכה ושאלה "למה?", הסברתי לה שעד לפני שלוש שנים הייתי שבורת לב סדרתית. מבלי לפתוח את השיחה ואת הלב יותר מדי התיישבתי מול המחשב והתחלתי לכתוב.

אם הייתי פוגשת באורלי קראוס ויינר (מחברת הספר), הייתי שואלת אותה האם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי והאם העצות שקיבלתי בספר אכן עבדו מניסיון.

על הנייר, תרתי משמע, זה נראה כמו מתכון אמיתי כדי להפוך לשוברת לבבות, תואר שמעולם לא זכיתי בו, לא כי אני לא מעניינת, אינטליגנטית או מושכת, אלא כי על כל בחור שפגשתי והיה איתו ניצוץ, דמיינתי כבר זוגיות ארוכה ולפעמים חתונה (אופס, חוק מספר 37 שהפרתי פעמים רבות בחיי), נתתי את כל כולי, בלי משחקים, בלי מסכות, ככה על מגש של כסף והתפלאתי למה ליבי נשבר פעם אחר פעם, דייט אחר דייט.

אני זוכרת את עצמי מספרת לאבא שלי, על ההוא וההוא ועל תסכול חוסר ההצלחה ועל שאלותיהן של האנשים סביבי, הקרובים והרחוקים גם יחד  - "אבל יש בך הכל, איך זה יכול להיות?"
אבא שלי אמר שהיה רוצה להיות זבוב על הקיר באחד הדייטים שלי כדי לעזור לי להבין מה לא בסדר.

אני זוכרת שפגשתי את האקס שלי, שהתפלא שהייתי עד כה תמיד רווקה, תמיד שבורת לב. אני זוכרת שהוא שאל אותי איך מישהי כמוני לא הייתה עם אף אחד? עניתי במשיכת כתפיים, לא ידעתי. עכשיו אני יודעת.
אני לא יכולה שלא לחשוב מה היה קורה אם הייתי נתקלת בספר הזה בגיל העשרה, כנראה שהייתי מפילה לרגליי כל מי שרציתי, כל מי שלא זכיתי לסגירת מעגל איתו.
מעולם לא הייתי אדם של משחקים ובתמימות כזאת האמנתי שכל מי רוצה אותי, ירצה אותי בכל מחיר- לצערי הרב, זה אף פעם לא היה ככה.

היום, יש כל כך הרבה אפשרויות שזה מבלבל, יש לעולם המון מה להציע ואני צריכה לדעת איך להתמודד עם כמות האפשרויות, כמות הריגושים הזמינים.
נוכחתי לגלות שרובנו משדרגים את עצמנו למען אחרים, ממש כמו בטבע- הזכר שמנצח בקרב, היצור הכי מרהיב והכי רועש - הוא שזוכה בנקבה.

אנחנו מורכבים, מיוחדים וכל כך שונים אחד מהשני ולרובנו רצון משותף, למצוא זוגיות – אז למה אנחנו הופכים את החיים שלנו לכאלה קשים?

אני עדיין לא יודעת אם החוקים באמת נכונים ואם יש להם ביסוס או אחוזי הצלחה רשומים, כנראה שעד שלא אפגוש את אורלי קראוס ויינר לא אדע את זה לחלוטין, אבל בינתיים, בינתיים אני נהנית מהספק, אותו ספק שממנו, כולנו נהנים.
// הגר לוין

Your email was successfully saved