הלכתי לסרט לבד. הלכתי לסרט לבד וזה היה כל כך מיוחד. נכנסתי לקולנוע בניו יורק וניגשתי אל מסך הסרטים, בחרתי בסרט שרובו נשים, אושן 8 ולחצתי על מושב. ״המשיכי לצ׳ק אאוט״ היה כתוב על המסך - הקלקתי, שילמתי, נכנסתי. עמדתי בתור ארוך לפופקורן ולשתייה והרגשתי את אותו לחץ שאני מרגישה לפני כל סרט, הלחץ של פספוס הטריילרים, כי זה לגמרי חלק מהחוויה.

הלחץ שוחרר על ידי ריח הפופקורן החמאתי, המשמין והמזמין. לקחתי את הפופקורן הקטן שלי והשתייה הקטנה שלי (שלא היו באמת קטנים - בכל זאת, אמריקה) והתיישבתי במושב שלי לבד. לבד עם עוד המון אנשים שהיו באולם, אבל אני, אני הייתי לבד. ועם הלבד הזה הרגשתי מוקפת, הרגשתי הכי לא בודדה שהרגשתי אי פעם. תחושת חום פנימית הציפה אותי, וגם האושר לא איחר להגיע - תמיד פחדתי מלהיות לבד. אני דיילת כבר שנתיים, תמיד הבטחתי לעצמי שאלך לראות סרט לבד, וב-20 הפעמים שהייתי בניו יורק עשיתי הכל מלבד ללכת לסרט לבד.

אבל היום, היום הלכתי לסרט לבד. הטריילרים התחילו ואיתם הפרפרים, מי ידע שלהיות לבד יכול להיות כל כך נחמד? ובכלל, ממה פחדתי כל הזמן הזה? מעצמי כנראה.
מההתמודדות, מהעצמיות שכרגע מחבקת אותי חזק מבפנים ומשחררת אצלי את ההורמונים האלה שמרגישים כשעושים דברים מרגשים - וזה היה מרגש. הכניסה לאולם, העמידה בתור, הפופקורן והקולה, הסרט ובעיקר האהבה העצמית שלי - ההנאה מהלבד. כשהסרט נגמר ונדלקו האורות הופתעתי, אפילו קצת התבאסתי שהוא נגמר.

למזלי, התחושות שהציפו אותי נשארו איתי כל היום. את רואה הגר? יש הרבה יתרונות בלהיות לבד. הרי זה לא רק האישו בלהיות לבד, זאת ההתגברות על השגרה, על המחשבות הלא מקדמות, על הקולות בראש שמשאירים אותי באזור הנוחות הארור.
זאת הדחיינות, החשש של מה אחרים יגידו, מה אחרים יחשבו על בחורה צעירה שהולכת לסרט לבדה - מסכנה.
אבל אני לא מסכנה - אני ברת מזל.

כל מי שפגש בי מאז כבר קיבל תזכורת שהלכתי לסרט לבד. אמרתי זאת בגאווה, כאילו מי ישמע מה קרה.
את האמת, קרה הרבה.
קרה הרבה אצלי ביממה האחרונה מבפנים, ואיך אומרים, מה שמרגישים בפנים פורץ החוצה? You bet.
ואני שואלת, מה יותר טוב מאשר לעשות את מה שאני הכי אוהבת עם מי שאני הכי אוהבת? הרי זה סך הכל לשבת, לאכול פופקורן ולראות סרט. צפייה נעימה.

// הגר לוין

Your email was successfully saved