יש דבר אחד שאני לנצח אודה להוריי שהם העבירו לי - האהבה שלי ליין טוב. גדלתי בבית שבו בכל ארוחה היה מינימום בקבוק יין אחד על השולחן וכבר מגיל צעיר מאוד התחלתי לטעום, ואז לשתות, עד שלבסוף הייתי מקבלת כוס שלמה של הנוזל האהוב עליי. כיום הכוס כבר הוחלפה בבקבוקים שלמים (לא שאני גאה בזה), אבל אני עדיין שומרת על הסטנדרטים שהורגלתי אליהם בבית ושותה רק יינות איכותיים עם צבע מהפנט וריח שמפיל אותי מהרגליים כל פעם מחדש (סתם, את זה האלכוהול עושה).

זאת הסיבה שכל כך שמחתי כשהוזמנתי לפסטיבל היין שמתקיים מדי קיץ במוזיאון ישראל בירושלים, עיר מולדתי האהובה. הפסטיבל נותן במה ליקבים האיכותיים ביותר בישראל - מיקבי בוטיק קטנים, ועד ליקבים גדולים ומבוססים, כמו יקב רמת הגולן.

הגענו חבורה של בלוגרים צמאים ומלאי התרגשות, וכבר בכניסה כל אחד קיבל כוס יין גדולה שעתידה הייתה להיות החברה הכי טובה שלנו בערב זה (היא לא אכזבה). נכנסו לפסטיבל וכמעט שהשתכרנו רק מהאווירה - מאות אנשים, עשרות דוכנים, וברקע מוסיקה חיה ונעימה.

 

עם כוס היין ביד, עשינו דרכנו אל עבר הדוכן של יקב רמת הגולן, שם קיבלה אותנו זוהר מדריכת יינות בכירה ביקב ונתנה לנו לטעום חמישה יינות שונים שהיקב מייצר, כולם מסדרת "גמלא השמורה", המאופיינת ביינות מעוררי חושים שיוצרו במהדורה מיוחדת ובתשומת לב יתרה.
פתחנו את הערב עם גמלא השמורה סוביניון בלאן 2015, יין לבן יבש עם ארומה פירותית ומתוקה וגוף קל-בינוני. היין היה מרענן וקל מאוד לשתייה, והוא היווה פתיחה נפלאה לערב נפלא עוד יותר.

אחריו טעמנו את גמלא השמורה ויונייה שרדונה 2015, יין מיוחד מאוד שהושק רק לפני מספר חודשים בתערוכת היין הנחשבת "סומלייה". כמו שניתן להסיק משמו של היין, הוא מורכב משני זנים לבנים - ויונייה, המביא טעמים יותר עוצמתיים וניחוחות אדמתיים של עץ אלון, ושרדונה, המאופיין בטעמים פירותיים ומלאי חיות. השילוב ביניהם יצר יין עם טעמי אדמה מורכבים, רמיזה למתיקות, וגוף בינוני ששמר על רעננות נעימה וירד בגרון בצורה חלקה ומענגת.

היין הבא היה גמלא השמורה רוזה סירה 2014, שכמו רוב יינות הרוזה, הציג צבע ורוד משגע וטעמים של פירות יער והדר, אך עדיין שמר על איפוק מבחינת מתיקות, זאת בשל השימוש בענבי סירה - זן צרפתי המשמש בדרך כלל להכנת יין אדום (ידוע גם כשיראז - אחיו האוסטרלי של הסירה) ומאופיין בגוף מלא וטעמים מרוכזים ועמוקים של פירות, קפה ואפילו פלפל שחור.

בשלב הזה כבר הבנתי שזוהר לוקחת אותנו למסע ארומטי על סקאלת העומק של היינות - מיין מתוק וקליל עברנו ליינות קצת יותר עמוקים, ובתור חובבת יינות בעלי גוף מלא, כבר לא יכלתי לחכות לטעום את שאר הסדרה.

כשהגענו ליינות האדומים כבר הייתי מבושמת קלות, אבל ניסיתי לשמור על ריכוז מירבי כדי לתת כבוד ליינות האהובים עליי. ראשון היה גמלא השמורה קברנה מרלו 2012 המורכב מבלנד 50% מרלו - זן מתקתק וקליל בסקאלת האדומים, ו50% קברנה - זן יותר בוגר ומורכב. השילוב המאוזן בין השניים יצר יין נפלא המציג גוף בינוני-מלא, צבע אדום בוהק ורובד של טעמים פירותיים עם רמיזה של תבלינים.

היין האחרון שטעמנו היה גמלא השמורה טמפרניו 2013. זן הטמפרניו משמש להכנת יין הריוחה הספרדי, שהוא אחד מסוגי היינות האהובים עליי, וגם הוא הציג את הטעמים המוכרים של תות, דובדבן וקקאו בשילוב עם ארומה אדמתית ועצית וגוף בינוני ומעודן.

שמחתי לחלוק את הערב הזה עם קבוצה נהדרת של בלוגרים שרחשו את אותה האהבה שאני חשה ליין. אני הרי תמיד אומרת שאין סיטואציה שבה יין לא יכול להתאים. כשעצוב - שתו יין לנחמה, כששמח - שתו יין כדי לחגוג, וכשמשעמם - שתו יין, כי למה לא?
ואחרי כל היין הזה, איזה מזל ש"מה וזה" ארגנו לנו הסעה הביתה, כי בנקודת הזמן הזו לא יכלתי להבדיל בין הרצפה ובין התקרה - היין עשה את שלו.

רוצים גם? אנחנו מזמינים אתכם למסיבת בציר 2016! יום חמישי, 15.9, כרם לוע אביטל.  לכל הפרטים ולרכישת כרטיסים הכנסו >> http://bit.ly/2bx7TYg

// הדס בנדל

Your email was successfully saved