הפרופיל שלך פתוח לכולם, את דואגת כמעט בכל יום או יומיים להעלות תמונה חדשה עם האשטגים מספיק מובנים כדי שנדע איפה את.
כמובן שאת מוסיפה מיקום ותיוגים של חברות, אלו שמתעסקות בפלאפון יותר מידי עד שכבר שכחו לשאול מה שלומך.
את מצלמת בכל רגע נתון תמונה, דואגת להראות לנו כמה החיים שלך מגוונים והסטורי שלך? אוי, הסטורי הזה תמיד מודגש בעיגול אדום כי את כל כך מעניינת, כל כך מסקרנת - כוס תה וספר טוב, שמש שבדיוק יצאה לעולם ואפילו נעליים חדשות. הכל קורה שם.

את רוצה להיראות, להישמע, להיות מוכרת, זה שהתחיל לעקוב אחרייך באינסטגרם יכול בקלות לשלוח הודעה ולנסות את מזלו, ואת? בין אם את תפוסה ובין אם לא, את מתה על זה, על להיות נאהבת, מוחמאת. למה לא בעצם.
את עדיין כותבת, מידי פעם. טוב נו, על מי את עובדת. אין לך זמן לזה, את עסוקה מידי בלחיות רגעים שלא תזכרי בעוד חמש שנים. אבל העיקר התיעוד.

החבר כבר התייאש ממך, המשיך הלאה למישהי שתיתן לו קצת יותר יחס מאשר לאייפון שמונה.
הוא כמובן דואג להישאר מעודכן, כי הרי כל היחסים גם ככה היו וירטואליים והוא ממש לא יכול להוריד עוקב, אחרת את תגלי ותיכנסי לסרטים, והסרטים האלה יובילו לעוד פוסטים ולעוד תיוגים, ועוד כוס יין ועוד סדרה שכולם חייבים לראות, עוד המלצות ועוד תגובות.

ואם כבר באמת עסקינן, גם את החברות שלך את לא יודעת לבחור באופן שלם, הרי הן איתך בגלל אחת משתי הסיבות: או שגדלת איתן או שהן מחמיאות לך לתמונות. אין שם באמת משהו אמיתי וכנה, אין שם פרגון ואהבה אלא רק תחרות.
את מנסה לעבוד על כולנו, רק שהאמת? אין לך מושג כמה אנחנו לא קונים את זה, כמה לא אכפת לנו מה את עושה, לאן את טסה ועם מי את אוכלת תאילנדי. תביני שהחיים שלך כרגע כנראה רחוקים מלהיות אמיתיים, הם רק קולאז׳.

את חייבת לצאת מזה, ואני באמת אומרת את זה מכל הלב.
את חייבת להבין שבחיים שלך יש קצת מעבר, קצת יותר עומק ממה שאת חושבת.
תרשי לעצמך להתנתק רגע מהכל ולהתחבר אלייך, להבין מה את באמת רוצה ולא מה את רוצה שהעולם יחשוב. לכי לטייל, להתמודד עם האמת, להכיר, להתחבר, לחייך חיוך אמיתי כזה, שמגיע מהלב. תלמדי לפרגן לחברה שהרגע נכנסה לקשר רציני, תאהבי ותתענייני בדברים חדשים שקרו לבן הזוג שלך.
תבטיחי לי שתחשבי על זה קצת? תאמיני לי, רק טוב יצא לך מזה.

לא לא אל תלכי לצטט דברים מכאן לסטורי שלך! לא! שיט...

// קרן יעקבי

Your email was successfully saved