לפני שבעה חודשים החלטתי להתפטר מעבודת חלומותיי השגרתית, המתגמלת, היצירתית והמנהיגותית, ולהפוך לאימא מובטלת בת 31 לאלון בן השמונה חודשים. כל מה שעמד מאחורי ההחלטה שלי הייתה הבטן המפגרת שלי שצרחה "פיצחת את זה! לכי תפצחי את זה גם לשאר בתי המלון בארץ!" ניסיתי, ניסיתי להשתיק אותה. אלוהים עדי. הצלחתי להגיע עד לתפקיד המנכ"לית, ושם הבטן בכלל עפה על עצמה ביהירות יתר וצרחה "הבנתי! הלכתי! אני אשאיר לך למזכרת רק את בלוטת התריס שתיכנס לתת פעילות ותזכיר לך כמה את מתנהלת בניגוד לערכים שלך!"

פאוזה קצרה, מיד נשוב.

via GIPHY


בלוטת התריס היא הבלוטה שיושבת לנו בקדמת הצוואר ותפקידה לייצר הורמונים שמועברים באמצעות הדם לכל הרקמות בגוף. תת פעילות בלוטת התריס היא מחלה כרונית, בה הבלוטה לא מייצרת כמות מספקת של הורמונים וכתוצאה מכך חילוף החומרים אינו תקין.

לפני בערך שנתיים אובחנתי כחולה בתת פעילות בלוטת התריס (בטן ארורה). הפיתרון? קל, על פי הרפואה הקונבנציונלית. לקחת כדור אחד קטן כל בוקר, שמשלים את הכמות הרצויה של ההורמונים. אה, פרט שולי – צריך לעשות את זה כל החיים. אין פתרון אחר, אין תרופת פלא. אין מישהו שהצליח לאזן את הבלוטה. בלוטה עקשנית! אה, ואם לא אקח את הכדור, אבטיח לעצמי בעיות פוריות, חילוף החומרים שלי ישתבש, יהיה לי קר יותר ואפול לשנת לילה סביב השעה 19:00 בערב. כל ערב. 

טו מייק אה לונג סטורי שורט, לאחר שניסיתי גם את הרפואה הסינית ולא הצלחתי לאזן את הבלוטה, נכנעתי לכדור הכחול (לא באמת. הוא לבן), ולקחתי אותו כל יום ויום עד שהגוף התאזן וחזר לעצמו.
חצי שנה לפני שהתפטרתי התחלתי לזייף בלקיחת הכדורים. לקחתי שלושה בשבוע במקום כל יום. בדיקות הדם היו תקינות, כך שזרמתי עם "השיכחה" והקפדתי פחות.

לאחר שהתפטרתי החלטתי לא לקחת את הכדורים בכלל. אני מאמינה שיש קשר ישיר בין הגוף לנפש, ללאחר כחודש שבו הגוף לא קרס ושום דבר מתופעות הלוואי שציינתי למעלה לא קרה, הלכתי לעשות בדיקת דם, ונחשו מה? הבלוטה תקינה. איך? כמה? למה? חונכתי שכשמקבלים מתנות, לא שואלים שאלות. בינינו? הרי ברור שברגע שאתה נמצא במקום שנכון לך, כל השאר מתיישר לאותה הסקאלה.

שבנו!

אז הבטן ניצחה וגם נתנה לי פרס על הדרך – איזון הורמונלי.
בנקודה הזאת זה נחת עליי. התחלתי להתעכב על כל ההיסטוריה המלונאית שלי, שהייתה נראית לי כבן אדם נורא ברורה מאליה.

הבנתי איך הצלחתי ליצור לצוות שלי הנאה, משמעות ותמורה ראויה.
הייתי מארגנת להם דברים משוגעים כי הגיע להם, כי רציתי להפתיע אותם כל פעם מחדש ובעיקר, כי היה לי ברור שמוטיבציה זו תחושה שצריך לטפח. אז הרמתי להם בפורים הפקה של מסיבת האלווין, הלכתי לחנות התחפושות הכי טובה בתל אביב וביקשתי מהמוכרת שתלביש אותי מכף רגל ועד ראש, כך שגם המנהלים שעובדים בצמוד אלי לא יזהו אותי. רציתי ללחוץ לכל עובד ועובד את היד בכניסה, להגיש לו באופן אישי משקה, ולאחר שכולם יכנסו – לעלות לבמה, להוריד את המסכה ולהתחיל את הערב.

לצערי (או שמחתי, תלוי איך מסתכלים על זה) ברגע שיצאתי מהמעלית, הסתכלה לעברי אחת העובדות "השקופות", ולקח בדיוק שנייה עד שהיא צרחה בהתלהבות "הייי זאת הילה!!!"

במאורע אחר, הוצאתי את המנהלים שלי לטיול של יום וחצי שכלל לינה בירושלים, והפתעתי אותם באוטובוס לימוזינה שילווה אותנו לאורך כל הטיול. מה הסיכוי שתוציאו את הצוות שלכם לטיול בלימוזינה כזאת והם לא יצלמו אותה מכל כיוון, ירגישו גאוות יחידה וידברו על זה במשך שנה עד הטיול הבא?


נכון. אפסי.
על ידי ההתנהלות הזאת הצלחתי לשקם מחלקות שלמות, להעלות סטנדרטים, להגדיל רווחים, ולהוריד את תחלופת העובדים לאפסית. 
היום אני יודעת שמבלי לשים לב, הפכתי ממנהלת למנהיגה. מבלי לשים לב, יצרתי סביבי משפחה. 

// הילה אור
 

Your email was successfully saved